שנכנסתי לפורום לראשונה. התחלתי. טיפה הצלחתי. ומשנפלתי ועד היום בערך 9 חודשים אני עדיין קורא את המייל היומי ונכנס מידי פעם. הבעיה שכל מה שאני קורא אני לוקח למקומות הפוכים. דהיינו שאני מכור וזה בסדר ואני צריך לחכות שאני ירגיש שנפלתי מספיק. האם גם זה דרך להחלמה??

יש החלמה ויש מחלה.
בשביל חולה סוכר עצם הגילוי שהוא לא אדם רע אלא חולה סוכר זה צעד גדול להחלמה. אבל אם חולה הסוכר ימשיך לצרוך כמויות של סוכר זה בהחלט דבר חולה.

הגילוי שאני מכור לתאווה אמור לתת לי את התמונה המלאה. אני כמו נרקומן ואלכוהוליסט, חסר שליטה על חיי עם סיכויים טובים להגיע לכל איפה שאני לא רוצה להגיע..
אז אם אני סובל מהמחלה הזו מספיק כדי להתחיל את ההחלמה יש כאן תקווה לחיים טובים.
אבל אם המסומם יצדיק את עצמו ויגיד אני לא אשם הרי אני מסומם אז מה רוצים ממני?! זה מתכון טוב לאבדון.

לסיכום.
האם אתה מחפש מי אשם ואתה שמח בגילוי שלא אתה הוא האשם? או שאתה רוצה להתחיל לחיות חיי שלווה ואושר?

אוהב
הושיעה

שאל את עצמך...
אתה עדין נופל?
אתה רוצה להמשיך לחיות כך?
אם כן, בהצלחה!
אם לא, ברוך הבא, נסה את מה שיש כאן לתת לך! יש המון!
אתה יכול לנסות בעצמך, הצלחת? מעולה! לא, אז קדימה קפוץ למים למה אתה מחכה?!

הושיעה.
הכי מפריע לי זה העניין הרוחני. אפילו שקראתי פה הרבה שזה לא קשור לרוחניות. לי ואולי אני טועה. מפריע לי הרוחניות. אפילו אישתי מרגישה ואומרת שאין לי התלהבות בדברים רוחנים. פעם קראתי פה שכתבו את זה. ואני מנסה לעבוד על אישתי כאילו שאני מתלהב. אבל זה לא תמיד עובד.
דהיינו אם אני יודע שבטוח אין לי עוון זה מפריע לי אבל לא עד כדי איבוד שליטה.

הספרות כותבת שהרוחניות היא החלמה מספר אחד!
מספרת על מישהו שחשב שהוא מחלים אך בגלל שלא עסק ברוחניות נפל...
הפתרון שלנו הוא כולו רוחני!!
כוח עליון!
אוהבים, מקווה ששנינו נמצא אותו איתנו בקרוב!