במשך הרבה שנים חשבתי שאני היחיד שנמצא במצב שלי. לא האמנתי שיש עוד אנשים מכובדים, שומרי תורה ומצוות, שהגיעו למקומות אליהם הגעתי (זה כמובן לא היה בסתירה לאחת ההכחשות החביבות עליי לפיה כולם עושים את זה). אבל אז הגעתי להחלמה ולקבוצות, וגיליתי שלא כולם כמוני, אבל אני בפירוש לא היחיד. אחד הדברים שהיה די ברור מההתחלה הוא שיש הרבה יותר דתיים-חרדים בקבוצות.
גם בקבוצות בחו"ל, אחוז המאמינים (מכל דת שהיא) בין משתתפי הקבוצות היה גבוה יותר מאשר אלו שמגיעים מרקע חילוני. השאלה שנשאלת היא כמובן למה? בארץ היה ניתן להסביר את זה בכך שחילוני ממוצע לא מוצא את עצמו בקבוצה שכולה דתיים, כיון שכל הטרמינולוגיה והאוירה לא לרוחו. אבל זה כמובן רק חצי הסבר, והוא בעייתי מאוד, כי בשורה התחתונה - כאשר אנשים סובלים, הם לא בוחרים את סביבת ההחלמה שלהם.
בקיצור, ההסבר שעלה ברעיוני הוא שדוקא בגלל האיסור - אנחנו הרבה יותר חשופים להתמכרות. האיסור הופך את זה למשהו מיוחד, סודי, מבייש, מלא באשמה וכן הלאה, או בקיצור: דוקא באיסור יש את כל המרכיבים שהופכים את האוננות הפשוטה (או כל סוג אחר של תאווה) לאופטימליים מבחינת הסיכון להתמכר אליהם. נראה שההסבר הזה הוא גם די נכון, ובספרות המקצועית שעוסקת במכורים למין נכתב מפורש שדוקא אלו שמגיעים מרקע דתי בו התאווה היא איסור סודי, סיכוייהם להתמכר לתאווה גדולים יותר מאשר אלו שמגיעים מרקע בו מיניות הוא נושא שאפשר לדבר עליו, והוא בודאי לא אסור או מלוכלך ואיום ונורא.
אבל גם ההסבר הזה לא מספיק, ולאחרונה קראתי ספר מעניין שעוסק בהתמכרות לאלכוהול. הוא מסביר שכדי שתיווצר התמכרות, מוכרחים להיות שני מרכיבים המתנגשים ביניהם: א. ערכים. ב. התנהגות. רק כאשר ישנה התנגשות בין הערכים לבין ההתנהגות, נוצרת המערבולת הזאת שנקראת התמכרות, השואבת אותנו לתוכה. אם לאדם יש ערכים שהוא מצליח לחיות לפיהן - אין לו בעיה. גם אדם שמתנהג בצורה מסויימת אך היא לא נוגדת את הערכים שלו - אין לו בעיה.
כך למשל מחקרים הוכיחו שפסיכופת לא יכול להתמכר. הפסיכופת הוא אדם שסובל מחוסר קיצוני במצפון, ולכן הוא חסר את אחד המרכיבים שיוצרים התמכרות - אין לו ערכים.
לכן, ככל שיש לנו יותר ערכים לאורם אנו רוצים לחיות, כך נהיה יותר חשופים לסיכון להתמכר, וזאת כיון שכל התנהגות שלא תואמת את הערכים הגבוהים שלנו, מפריעה לנו מאוד וממילא מתחילה ליצור את המערבולת המדוברת. וכמובן ככל שהערכים שלנו בנושא מיניות ותאווה גבוהים יותר, כך יפריע לנו יותר השימוש בתאווה, וממילא יגרום לנו בקלות יותר להתמכר אליה.
זהו האבסורד שבתוכו אנו חיים. דוקא אנו שמנסים להמנע מכל תאווה לחלוטין, ומשתדלים לחיות עם ערכים נעלים בכל התחום הזה, מסיימים בקבוצת סיכון גבוהה מאוד בנושא הזה.
אבל יש גם צד יפה למטבע, כי זה אומר שאנחנו לא אנשים רעים אלא בדיוק להיפך. זה מפריע לנו כי העמדנו לעצמנו רף אחר, שאנשים אחרים לא היו מרגישים רע כשהם נמצאים מתחתיו. העובדה שהתמכרנו לא גורמת לנו להיות פחות מוסריים או בעלי מצפון אלא ההיפך: מוכיחה שאנחנו עדיין נמצאים באותו רף, ולכן זה כל כך מפריע לנו. כעת נותר רק להודות בכך שיש לנו בעיה, ולבקש עזרה.
