איזו התרגשות היתה לי לחגוג תשעים יום נקיים. זה היה כל כך לא מובן מאליו, עד שאשתי לקחה אותי למסעדה. אבל לא רק תשעים יום היה לא מובן מאליו, גם שישים יום היה חלום רחוק, וכשהשלמתי אותם אשתי קנתה לי שעון במתנה...

והנה, עובר עוד יום ועוד יום, ואני נקי 901 ימים!

תשעים יום, ועוד תשעים, ועוד תשעים, ועוד תשעים, ככה עשר פעמים תשעים יום, ובסוף עוד יום אחד, היום החשוב ביותר: היום. כי אם היום אני לא נקי, אז כל התשע מאות לפני כן לא ממש עוזרים לי.

אז אני יושב וחושב לעצמי קצת על המשמעות, התהליך, המקום ממני באתי ואליו אני לא רוצה לחזור, המתנות שקיבלתי, הצעדים שעשיתי, ויש הרבה על מה לחשוב והרבה על מה לכתוב, כי מאז שהגעתי לקרקעית של חיי לפני 902 ימים, החיים שלי השתנו במאה ושמונים מעלות (היה לי חשק לכתוב שהם השתנו בשלוש מאות שישים מעלות, מרוב שרציתי להדגיש את השינוי שעברתי...), וזה כבר מזמן לא רק ענין של כן ליפול או לא ליפול, וכבר מזמן לא רק השאלה האם אני נקי היום או לא, אלא הדרך של החיים בה בחרתי.

מה מייחד את דרך החיים בהחלמה לעומת דרך החיים במחלה? אם אני מנסה לסכם את זה בקצרה זה יהיה בערך ככה: המחוייבות שלי לחיים טובים יותר, לא משנה מה המחיר. כי לדרך החיים החדשה יש מחיר, מחיר גבוה מאוד, אבל בעסק כמו בעסק, אני משקיע סכום מסויים כדי להרוויח יותר מכך, וככל שההשקעה גדולה יותר - הרווחים גדולים יותר. אז ההשקעה בחיים של החלמה היא כבדה ויקרה מאוד. זה כולל המון המון שעות של השקעה בתהליך, השתתפות בקבוצות, שיחות עם חברים, התייעצות עם הספונסר ועוד. אבל זה כולל לא רק זמן אלא בעיקר המון עשיה של פעולות שלא נוח לי לעשות והייתי רוצה לוותר עליהם, כשכמעט כל צעד מתוך 12 הצעדים הוא צעד שנוגד את האגו ואת האינסטינקט הטבעי שלי.

אבל ההחלטה והמחוייבות לחיים שפויים כללה התחייבות שלי כלפי עצמי: לעשות כל מה שנדרש כדי להחלים. אין מחיר שהוא גבוה מידי לשלם כדי להישאר בנקיות, ואין קושי שהוא גדול מידי כדי לקיים את המחוייבות שלי לחיים טובים יותר.

וזה שווה, שווה מאוד. ההשקעה הזאת לא רק מחזירה את עצמה אלא מניבה רווחים עצומים. בספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית הגמילה מהתמכרות) יש את הפיסקה שנודעה בתור "ההבטחות של צעד 9", שם יש סדרת הבטחות לחיים טובים יותר, עבור כל מי שיתמיד בתכנית ההחלמה. חלק מהדברים שם נראים מוגזמים, אבל מי שעבד והשקיע יודע שהדברים שם נכונים ומציאותיים. אין שטח בחיים שלא השתפר בצורה משמעותית כתוצאה מהתהליך וההחלמה.

אז מה הלאה? השמים הם הגבול. אבל כדי להמשיך להתקדם, יש דבר אחד פעוט שאני חייב לצרוב לי בראש טוב טוב: הכל מתחיל בנקיות. בלי נקיות - אין מפוכחות, אין שפיות ואין הבטחה לעתיד טוב יותר. כדי להישאר נקי, אני צריך להפנים את הצעד הראשון: הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה, וכי אבדה לנו השליטה על חיינו.

תודה סוד.

כשראיתי את הכותרת במייל היומי (לאחרונה אני קודם רואה את המייל היומי ורק אח"כ אולי נכנס לכאן...) חשבתי מה הלאה: 9000 ?
אבל למדתי כאן שהמספרים לא חשובים כמו הדרך שגרמה למספרים האלו להסתובב.
מה הלאה? ניצחון הולך וגובר על התאווה.

נכון שבלי נקיות אין מפוכחות, אבל בשבילי להישאר בנקיות ללא מפוכחות זה אולי גרוע יותר מהשימוש עצמו.

אני שמח לקרוא את הפוסטים שלך כאן ולשמוע אותך בקבוצה הטלפונית (מתי שאני עולה...) אחרי 900 יום באותה עוצמה ואמביציה כמו אחרי 90 יום.

שמח שאתה איתי בדרך.
בהחלמה.

תודה שמואל,

זה מחזיר אותי להקלטה ששמעתי מהכנס העולמי של SA. היה שם חבר שנקי עשרים ומשהו שנים, והוא דיבר על זה שהקללה של SA היום זאת הנקיות הטכנית. יכולים להסתובב חברים שלא החלימו מהגישות השגויות ומהניתוק הרוחני, אבל טכנית הם נקיים.

נקיון כזה הוא במידה מסויימת יותר קללה מאשר ברכה, כי זה כמו להשתיק את האזעקה כאשר יש שריפה, או כמו אדם שמערכת העצבים שלו לא פעילה והוא לא מרגיש כאב. במהות, הבעיה שלי היא לא הנפילות אלא הסיבות בגללן הגעתי לנפילות. הנפילה עצמה היא רק הרגע האחרון, אותו רגע שמביא איתו כאב וצער, וגורם לי ללכת לבקש עזרה. אבל אם אני נשאר חולה ורק מפסיק ליפול - אני בבעיה גדולה.

אולי דוגמא טובה להבין את זה היא לחשוב על גוף שמייצר מוגלה וכתוצאה מכך ישנו פצע כואב מאוד. הטיפול בפצע הוא חשוב, אבל אם הגוף ימשיך לייצר מוגלה - זאת הבעיה הגדולה באמת. ישנו רק דבר אחד גרוע יותר מזה: גוף שמייצר מוגלה והיא לא יוצאת החוצה. אז נכון שפצע מוגלתי בישבן זה לא בדיוק סיפור נעים, אבל הפצע הוא לא הסיפור בכלל. הפצע הוא רק הדרך של הגוף לומר לנו שיש כאן בעיה ושצריך לטפל בה. כל דרך נקודתית לפתור את הבעיה לא תעזור כיון שהגוף ימשיך לייצר את המוגלה. חייבים לטפל בשורש הדברים.

ואם הזכרתי "שורש", אז באמת הכל זה ענין של שורש. לנסות להיפטר מעשב שוטה בגינה בלי לעקור אותו מהשורש זה פעולה חסרת תועלת. סתם לקצור אותו מלמעלה לא יעזור כי הוא ימשיך לצמוח. בשביל לטפל בעשב ולהיפטר ממנו לחלוטין - חייבים להגיע לשורש ולעקור אותו משם.

הסיבה שאני מכור לתאווה היא לא בגלל שאני אוהב תאווה (מי לא?) אלא בגלל שיש לי בעיות אחרות, עמוקות הרבה יותר. לכן, נקיון לבד זה לא מספיק, אני חייב הרבה יותר מזה: שפיות ומפוכחות. בלי זה - הנקיון יכול להפוך מברכה לקללה.

מרשה לעצמי להגיב ברמה האישית.
התלוויתי אליך למסע משותף עוד מראשית הפורום והקבוצות.
קשה להאמין כיצד נעשיתי חבר נפש של אדם שעיקר התקשורת שלי איתו היא מילים ושיחות טלפון.
כשראיתי אותך גיליתי עד כמה הפנימיות חשובה הרבה יותר מן החיצוניות. אני מכיר אותך. כמו גם חברים אחרים מבפנים....אז אני לא יודע איזו מוזיקה אתה שומע ולא יודע אם אתה לומד ומה אתה לומד אבל למי אכפת...מרגיש קרוב ושמח בשבילך על ההתקדמות.
תודה
נתן במתנה

איך אני זוכר כשקראתי את הפוסט על המספר הבלתי נתפס והבלתי אפשרי הזה, חודשיים אחרי שהצטרפתי לכאן... איזו פסגה גבוהה זו הייתה אז בעיניי.

הבלתי ייאמן קרה, והנס הזה התחולל גם אצלי. גם אני נקי היום 901 יום.

מקווה לעשות את כל הנדרש כדי להחלים (כולל קבלה של העובדה הפשוטה שאני לא יכול להתקדם בצורה מקסימלית בכל התחומים), ולא לשקוע בשאננות.

אה, ומזדהה מאוד עם נתן במתנה. נזכר כעת, איך "סוד הכניעה" באותם ימים היה נראה לי מותג בלתי מושג... היום, בחסד אלוקים, אנחנו בקשר קרוב (לפחות מבחינתי, אני מקווה שזה הדדי... ). אני זוכר ששלחתי לו בחיל ורעדה הודעה פרטית והוא היה בדיוק עמוס או משהו, אז ויתרתי על ניסיון נוסף ליצור קשר כזה למשך תקופה ארוכה.

אני כותב את כל זה, כי אני חושב שיש כאן מסר חשוב לחברים חדשים: מי שפעיל פה בפורום - ניתן להשגה וישמח לעזור לכם. יכול להיות שהוא עמוס, אבל אם זה יהיה באמת חשוב לכם ולא תפסיקו לנדנד - תצליחו להיעזר בו. אל תתייאשו מלנסות להשיג את מה שנראה לכם כיכול לקדם אתכם לפתרון, או כיכול לחזק אתכם בפתרון שמצאתם.

וואו. איזה כיף לקרוא מה שכתבת, לקרוא גם את הפוסט הזה של 'סוד הכניעה' ועם מה שבא אחריו. מזל טוב!

אני משתדל יחד עם זה לא להתייאש מזה שאני מנסה לקום ולא אחרי נפילה, סתם לקום כי הבטחתי לעצמי לעשות הכל כדי להשתחרר מזה. כאילו צריך בסופו של דבר להיות מסוגל להגיד את המשפט הזה "לפני 902 ימים" וכו וכו...
שוב המלכוד המייאש - בלי תחתית אין החלמה...

מברך אותך שתשאר נקי ומחלים ושתרגיש כל מה שהוזכר שם ב"הבטחות"...

איזה יופי! 

גם אני כשנכנסתי לפורום וראיתי את השבע מאות ומשהו ימים של טהרני זה היה נראה לי כמשהו הזוי ובלתי נתפס ולא העזתי אפי' לשלוח הודעה אחת בפרטי, ואח"כ נפגשנו בכנס ודיברנו והיום אסירות תודה יש בינינו קשר טוב ומשמעותי. 

עוד משהו, כל הכבוד על ההזמנה לחברים החדשים זו נכונות לא פשוטה.