יריית הפתיחה נורתה לפני כשבועיים – עושים שבת הפתעה לאמא-שוויגער-סבתא-סבתא רבה לרגל יומולדת 70.
המיקום: איזור צפת, הזמן: השבת האחרונה.
שתבינו משפחתה של אשתי כמעט ולא יצאו לכזו שבת ביחד.
זה היה נראה בלתי אפשרי ואכן היו המון היתקלויות בדרך, המון מריבות, אמוציות ורגשנות יתר.
אשתי בקושי ישנה בשבוע האחרון וגם לי לא היו שעות שינה מיותרות.
המורכבות האישית שלי מהעניין הייתה בכמה תחומים:
1. בעניין המימון לשבת הזו:
יש לנו חשבונות נפרדים. המצב הכלכלי לא הכי טוב.
ועוד אחרי שהורידו לי את המשכורת בכמעט 20%, נהייה עוד יותר גרוע.
נאלצתי לוותר על הרכב ועל עוד דברים.
לכן הייתי צריך לרמוז בעדינות לאשתי שהמימון לשבת צריך להיות עליה.
2. השגת הרכב לנסיעה לשבת לאזור צפת:
היה עלי להשיג רכב לנסיעה.
דברתי עם אבי שבועיים קודם ושריינתי לעצמי את הרכב שלו.
ביום חמישי האחרון לפתע התגלתה אי הבנה שמנעה ממני לקחת את הרכב בזמן.
3. עצם השבת הזו עם משפחתה של אשתי:
אני החתן הצעיר במשפחה וכבר כמעט פעמיים או שלוש במהלך השמונה שנים האחרונה הפכתי לחתן לשעבר.
אפילו להתכנסות המשפחתית האחרונה לא הגעתי בעקבות מריבה מאוד קשה שהייתה לי עם אשתי.
אז מאוד לא נוח לי שם ובמיוחד עם השוויגער.
אבל התפללתי המון והרפתי-נכנעתי המון במהלך השבועיים האחרונים ואסירותודה מאוד גדולה הדברים הסתדרו הכי טוב שיכול להיות.
אשתי קבלה בהבנה את הקושי שלי לממן את השבת הזו.
אחי הסכים להביא לנו את הרכב שלו שהוא גדול יותר מהרכב של אבי וגם הדלק בחינם.
היה חיבור מדהים למשפחתה של אשתי וגם לשוויגער ואפילו בסעודה קמתי לומר ווערט, להודות ולברך את השוויגער שלראשונה קראתי לה אמא.
הייתה לי שבת מרוממת מלאה חוויות רוחניות שכללה סיור בצפת העתיקה עם זוג נגנים שניגנו לכבודנו קרליבך, תפילות טובות ולימוד הספר הגדול (באנגלית) בלילה אחרי הסעודה ובבוקר לפני התפילה על המרפסת מול הכינרת.
(גיסי שראה אותי חשב שאני לומד 2 מקרא ואף שיבח אותי על כך ;-) )
אך, לכל שבת יש מוצ"ש.
קבלתי תזכורת שאני עדיין מכור.
ועל המוצ"ש אשתי העירה לי הערה שניהלה אותי וכמעט שעפתי לתאווה.
הייתי צריך המון פעולות ותפילות כדי לחזור למסלול.
דבר נוסף, לפתע הרגשתי משהו נוסף: צורך לרצות את השוויגער.
דיברו בשבת האחרונה שני חתנים: אני והחתן הראשון.
החתן הראשון הוא כזה חתן שלא יכול ללכת לישון מבלי להתקשר לשוויגער. (כך אמרו אתמול)
מרגיש שגם אני ממני מצפים להיות כזה.
וכמובן שהייתי צריך לכתוב לכם כדי שאחרי ה-היי שהיה לי בשבת האחרונה – לא יגיע ה-ביי.
בהחלמה
