תרפה, כך אמר לי הספונסר, תוותר על השליטה ותן לאלוהים לנהל את העולם, הוא עושה זאת טוב ממך.
האמת, התפלאתי עליו, הוא מכיר אותי טוב, אני נוהג איתו בכנות מוחלטת, הוא יודע עד כמה אני מבריק כשרוני ויצירתי, אם כשאני פועל ומשתדל הכל משתבש, מפחיד לחשוב מה יקרה אם אני לא אפעל במציאות.
אך מה לעשות, מאז נכנסתי לתכנית, נקבע הכלל "הספונסר גוזר וירוחם מקיים". הכלל הזה הוכיח את עצמו כיעיל פעמים רבות ואני משתדל לשמור עליו באדיקות.
אספר על שני מקרים מהשבוע האחרון:
הראשון, נגזר עלי לצערי, להגיע למסיבה בבי"ס של בני. סביבי מאות הורים, חלקם הגדול נשים, מושאי תאווה. ואני חסר-אונים לגמרי, לכל מקום שאני מפנה מבט אני רואה דברים שלא עושים לי טוב, הרגשתי רדוף ע"י התאווה.
שיתפתי חברים, הם אהבו אותי, אך נותרתי חסר אונים מוקף ומותקף בתאווה. אני מנסה להתכתב, לשתף חבר והבן שלי לא מפסיק לנדנד. אוף! הוא מבקש לעבור קדימה לשבת קרוב לבמה, ליד החברים, לך תסביר לו שאני מתכנן לברוח ולחפש אותו ליד הבמה בין החברים, משבש לי את תכנית המילוט.
התייעצתי עם חבר טוב, חשבתי שנכון יהיה לעזוב את המקום, ללכת עם הבן לבילוי משותף ולהעניק לו זמן איכות משותף.
החבר ענה שאני צריך להתמודד, לפי הספרות, אנחנו לא נמנעים מלהיות במקומות בהם אנו צריכים להיות.
חסר אונים! החלטתי להרפות, אם נגזר עלי להיות פה, לפחות אהיה עם הבן שלי ואפסיק להיות מרוכז בעצמי ובבעיותיי. הוא ביקש שוב לעבור קדימה, זרמתי איתו, הצעתי שנעבור לשם יחד. עברנו לשבת קרוב לבמה, על הרצפה, ישיבה מזרחית, צמוד לבני, מחובקים יחד. נרדמו לי הרגליים, כאב לי הגב, אך התחברתי והייתי נוכח. היה נהדר! נהניתי מכל רגע, גם הבן שלי.
והנס, הפלא הגדול! הייתי מוקף רק בילדים! לא ראיתי נשים בסביבתי, ההתמודדות נעלמה!

המקרה השני, התחיל לפני מעט יותר משבועיים. ביקשתי מאשתי לחרוג ממנהגה להכין לשבת עוגה כושית (האהובה עליה) ולהכין עוגת טורט.
לא הזכרתי, לא ביקשתי שוב. החלטתי שביום שישי הקרוב, אחרי שתי שבתות של התעלמות, אכין לעצמי עוגה, זה המקום הנכון לפעול במציאות.
בפועל, גיליתי שאני מלא טינות, הרצון שלי לעשות את העוגה בעצמי, לא באמת מגיע ממקום נקי. למעשה, חשבתי איך אשתי תופתע ותיפגע והייתי מרוצה. הכי חשוב היה לי להוכיח לה עד כמה היא לא בסדר.
הבנתי שאני לא פועל ממניעים נקיים והחלטתי לוותר, רק להיום. לדחות את האפיה לשבוע הבא, אם אצליח להגיע ממקום נקי.
בצהרי יום השישי אשתי הפתיעה אותי והכינה את ה-עוגה האהובה עלי. אם הייתי מקדים ומכין בעצמי הייתי מפסיד הכל.
שוב זה קרה, וויתרתי, שיחררתי והכל הסתדר.
ירוחם

מזדהה עם כל מילה, החיים שלי הוכיחו שזה עובד ועובד,
רציתי להוסיף 2 נקודות,
1. לפעמים אני מרגיש ואני בטוח "שאם אשחרר הכול יסתדר" אבל קשה, ואני יודע ואמר לעצמי "אבי, שחרר ותנצל, אבל אני מפחד, ואני מנסה לתרגל לשחרר, וניסים קוראים.
2. לפעמים משחררים, ולא רואים ניסים על המקום, בסוף זה תמיד משתלם, יש דברים שאני מחכה לראות תוצאות, אבל אני מוותר ומשחרר, ומחכה בסבלנות, בסוף זה מגיע.