שלום חברים, כייף לחזור לפורום הקדוש הזה לאחר הרבה זמן שלא היה לי גישה.

לפני כמה שבועות חוויתי נפילות ארוכות ומתישות אחרי כמה ימים נקיים שוב נפילה וחוזר חלילה.

בזמן הזה עשיתי הכל. כל מה שאמרו לי וגם מה שלא, ופשוט לא הצלחתי, התחננתי לספונסר שיסביר לי לעזאזל למה כ"כ קשה לי, אני מוכן לוותר מוכן לעשות הכל ועוד פעם זה תוקף, אחרי כמה שעות\ימים של מאבק(שיחרור?) עיקש אני נופל מותש בכמה נפילות. מה יהיה?
לילה אחד בכיתי נורא לה', מה אתה רוצה ממני?? למה לי חיים??

לפני שבועיים הייתה לי שיחה עם חבר וותיק שמאד עזר לי לראות מה בדיוק הבעיה.

אני לא יכול להחזיק בתאווה ולהגיד שאני משחרר, לנשום עמוק ולהעביר אותה ממני.. זה לא עובד!
הכניעה והשיחרור מהתאווה מגיעים כשאני מפנים עמוק בתוכי - אבל על אמת - שאעשה הכל כולל הכל רק לא להכנס למקום הזה של הפנטזיה. אני רואה מה היא עשתה ועושה לי, מרגיש חזק את הכאב וזהו, חאלאס, נמאס. אני מוכן לעשות הכל כולל הכל לפני שבכלל הפנטזיה מתחילה או כל הכנה של שימוש.
לשחרר זה אומר שאני לא נכנס למקום הזה בכלל. אחרי שאני מאד מאד רוצה לראות פורנו או מאד מאד מתגעגע ומת להשתמש לא יעזור שאני יגיד ויעשה פעולות של וויתור, אני לא מוותר, אני מחזיק אותה ביד. וויתור אמיתי אומר שאני מוכן לוותר על התאווה ויהי מה. על התאווה לא על השימוש, על כל סוג של תאווה שלא יכנס לתוכי, ואם אני מרגיש קצת רצון(לגיטימי לגמרי למכור - חשוב לזכור..) אז ישר אתפלל חזק לאלוקים אעשה פעולות אבל בתוכי צריך להיות וויתור פנימי ואמיתי שאני מוכן לוותר על כל מה שיש לתאווה להציע לי.
זה התובנה..
האמת שבאותו ערב שדיברתי עם החבר שוב השתמשתי ונפלתי, אבל הגיע המצב של הוויתור הפנימי, הרגשתי חזק מאד להיכן זה לוקח אותי והסכמתי לוותר על כל מה שיש לה להציע רק להיום.
המבחן היה אחרי חצי יום בערך ששוב הופיע הפנטזיה. כאן כבר לא התקשרתי לספונסר ליילל, פשוט לקחתי את הראש ודפקתי בקיר פעם ופעמיים(בגשמיות..) ואמרתי, זהו, אני מוכן להיום לא להכנס לשם, והפלא הוא שזה עבר.. אחרי יומיים שוב זה הופיע ונשכתי את עצמי עד כאב שזהו, זה כואב, אני לא רוצה את זה, בבקשה אלוקים אתה יודע מה זה עושה לי, אני מבחינתי מוכן שתעשה עם הרצון הזה מה שבא לך, ושוב זה חלף. ככה ב"ה כבר 12 ימים, אין לי מושג מה יהיה בהמשך, המחלה שלי ערמומית ואולי פתאום תופיע לי תובנה אחרת שתשלח אותי בחזרה לשם.. אבל רק להיום אני מרגיש הרבה יותר טוב ויחסית משוחרר מהכבלים העצומים האלו.

אסירות תודה לאלוקים!

נ.ב. אתמול פתאום גיליתי את האלוהים בצורה מיוחדת מאד, אבל זה לפוסט אחר..

תודה חברים שאפשר לשתף במקום אחד בכנות.

תודה על השיתוף.
אני מכיר את זה מעצמי,  כזה אבסורדי שאני יודע בתוך תוכי שאני רוצה תאווה ולא מוכן לוותר,  ומצד שני בוכה לאלוקים קח ממני את זה.

בשלב מסויים הבנתי שהכוח הגדול לא יקח ממני את הרצון את התשוקה,  אולי אפילו יש לו עניין בתשוקה,  כי הוא מצפה ממני לויתור,  כוח לוותר הוא ייתן אם אבקש,  אבל את הרצון ואת התשוקה לא.

בספר הלבן בסיפור אישי הוא מזכיר את זה כל כך מתוק,  "האל לא רוצה לקחת ממני את האפשרות ליפול; הוא רוצה שיהיה לי את החופש לבחור לא ליפול. התפללתי בצדקנות לאורך כל הדרך, "אנא אלוהים קח את זה ממני!" בלי לקלוט שבלב-לבי ייללתי ברחמים עצמיים,  "...כדי שלא אצטרך לוותר על זה". הייתה זו אמונה באלוהים ללא כניעה אמונה זו לא הועילה דבר

תודה. הפוסט הזה עזר לי להתחבר למקום ויתור, שהייתי ממש זקוק לו היום.

תודה. התחברתי מאוד.
סוג של ביטוי מילולי למחשבות שאף פעם לא העליתי מהתת מודע למודע.
פשוט ואמיתי עד כאב.
אוהב מיקו.

כל כך נכון ואמיתי עד כאב. תודה.