השאלה שלי זה בנוגע לסבילות.
אחד המאפיינים של התמכרות זה סבילות כלומר שעם הזמן אנחנו רוצים עוד ועוד.
מה שקרא לי זה שככול שהזמן עבר נחשפתי לחומרים קשים יותר דבר שגרם לי לשנוא את עצמי כיון שאני לא באמת רואה נשים באופן הזה. אחד הסיבות שאני רוצה להיגמל זה מכיון שאני מפחד שאני ירגיל את המוח שלי לרמה מסוימת של גירוי שבסוף במגע עם אישה אני לא תפקד או שהיא לא תספק אותי.השאלה שלי אם לאחר הגמילה המוח חוזר לקדמותו?

אם תקח עובד תברואה מהעירייה שאחראי על מחלקת הביוב למחלקת בשמים בסופר פארם לבחור בושם לאשתו, עדיף שתשלח אותו לקופה להכין את הכרטיס אשראי. אותו רק צורה עסיסית במיוחד תעורר...(באמת סליחה)

אבל אם הוא יחליף עבודה ויתחיל ליבא בשמים מצרפת, תיהיה בטוח שתוך שלשה ארבעה חודשים הוא ידע לזהות בשמים ממרחק של 5 מטר.

כמובן שיש מקרים קיצוניים של מחלת נפש כמו האנס הסידרתי בני סלע. אבל זה לא נוגע לאנשים שעובדים כאן.

מה אני יגיד לך, הלואי שהייתי יכול להצטרף לדברים של מ.עובד, אבל לצערי אני לא בטוח שזה המצב.

נכון שישנה הקלה משמעותית אחרי תקופה של שפיות, אבל לצערי את הנזק שעשיתי לעצמי אני לא יכול לתקן, בטח לא בקלות. אצלי באופן אישי, הנזק הוא נרחב מידי כדי שייעלם אחרי תקופה בה אני לא "משתמש" בסמים שלי. אני צריך הרבה הרבה עבודה נוספת יומיומית כדי להפסיק להסתכל על העולם (וכמובן על אשתי) מתוך משקפיים של מכור לתאווה.

בני ישראל לא כל כך מהר התחילו לחיות כמו בני חורין. לקח להם לפחות דור שלהם להפסיק לרצות את הסם שלהם, ובמשך שנים ארוכות הם ביקשו כל הזמן לחזור למצרים. עבורי זה לא הזוי, זה כואב.

זלמן,

גם אני אסתכל על העולם דרך משקפיים של תאווה לעוד שנים רבות. התשובה שלי התייחסה ליכולת של חברינו יוני להרגיל את המוח לרמה נמוכה יותר של גירוי, כזה שהוא יוכל לתפקד במגע נורמאלי עם אשתו, לכשינשא בעז"ה.

לזה המשלתי לו את זה לרגישות לבשמים, שניתן להתרגל אחרי שמתנזרים מגירויים חזקים ולא מבוקרים.

אם יוני התכוון להחלמה מלאה, לחזור לתמימות של ילד בן 4, זה כבר לא יקרה... וכנראה זה גם לא תפקידנו בעולם.

יוני היקר,
הכל בחיים הוא בר שינוי. אתה אכן נפלת וגם לאחר ההחלמה יש צלקות. אך יש גם ערכים מוספים אדירים שאתה יכול לקבל מתהליך ההחלמה. בסוף, אחרי עבודה קשה תוכל לומר תודה על כל הנפילות כי בלעדיהן לא היית מגיע לאן שאתה יכול להגיע עכשיו.
"אודך ה' כי עניתני ותהי לי לישועה" יש פרוש שאומר כי "עניתני" הוא העינוי שעינית אותי. אני מודה לך שעינית אותי ואז היית לי לישועה. כי בלעדי העינוי והישועה לא הייתי מגיע להיכן שהגעתי.
בהצלחה.

לית נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא - משפט שמצוטט רבות על ידי ר' צדוק.

כשיעבירו לידינו את התאווה בעה"ב, לנו זה לא יהיה נהמא דכיסופא. התאווה תיהיה הסניגור הכי חשוב שלנו.