בהתחלה אתה זועק לא-לוהים שלא יתיאש ממך,

בסוף אתה כבר מתיאש לפניו.


כשהאדם נופל, היאוש האומלל מחלחל בו עד כדי כילוי פנימי של הנשמה.

אמנם נותר בו איזה זיק של תקווה אך הוא פצוע וחלוש.

כל עת שרוצה הוא לפרוץ החוצה,

ללבות את הנשמה באש קודש שופעת טל חיים,

רוח טומאה מצננתו עד אובדן כל חפץ עצמי.


כשהאדם נמצא במצב שכזה,

אין הוא פונה לא-לוהים בבקשת סליחה ומחילה,

הקבלה לעתיד רחוקה ממנו שנות דור.

מבקש הוא מא-לוהיו ישועה.

עומס החטא כל כך הכביד על נפשו,

עד שהופך הוא מחוטא נתעב לקורבן עלוב חסר ישע,

שרוי במחילות ארץ,

מושכח מכול לב ונעזב לרחמי יצרו.



יהי רצון שתשלח לו קרן אורה ולא יעלה עוד חטא לפניו. אמן.

נגעת לליבי, הזכרת לי את החוויות הקשות האלה, שסרטו את התבגרותי ואת הקשר שלי עם אבי שבשמיים.
אסירות תודה אני הולך ומשתחרר מהטראומה הזו...
מקווה שתמצא כאן את מה שאני מצאתי
נתן במתנה