מלמדים אותנו לבקש שלווה

ומצד שני לא להתכחש להרגשות שלנו
ולדעת שזה בסדר שאני מפחד ולא עשיתי בזה שום עבירה...

א"כ למדו אותי כיצד אפשר לעשות זאת ביחד אשמח לשמוע רעיונות?

נ.ב.
את האמת אני מפחד מהאזעקות
וכן גם בזה יש אסירות תודה שפתאום הבנתי את הקשר בין הפחד לבין רצון לבריחה
וב"ה זה שהייתי מודע לזה הספיק לשמור אותי נקי אף שלקח לי שעתיים לירדם.

אם בהכחשה הייתי מרגיע את הפחדים שלי.  זה היה כלול בחלק של אומץ לשנות.
המציאות לימדה אותי שהחיים אף פעם לא יהיו מושלמים,  והדבר שהכי מוציא אותי משלוותי, זו המלחמה הבלתי נגמרת מול מציאות החיים שלי כפי שהם, לבין איך שהייתי מפנטז לראות אותם.
השלווה מבחינתי היא ההשלמה עם עובדות החיים, גם אלו שביכולתי לשנותם.
אין לי שום אפשרות לשנות מציאות שאני מתכחש לקיומה.
בבחינת האומר לא לוויתי...

מוישלה,
בומבה, נהניתי.