שלום, שמי יאיר ואני מכור לתאווה.

חשבתי לכתוב חלק מפגמי האופי שלי, וגם לשתף אתכם כך שאם מישהו 'מגלה' שיש כאן פגם אופי שנוגע אליו, אשמח לשמוע ממנו איך הוא מטפל בו, או איך הוא מקבל את עצמו איתו. וגם כמובן אם זה יעזור למישהו קצת יותר להגדיר את עצמו אז אסירותודה על השירות!

אז ככה:
1. אני מרבה לחתוך אנשים בדיבור שלהם ולהשלים להם את המשפט, או להתחיל לענות להם כי אני 'יודע' מה הם רוצים לומר והבנתי את הפואנטה.
2. אני מאחר כמעט לכל מקום- שיעורים, תפילות, חתונות, מפגשי חברים, קבוצות, והרבה פעמים בגלל שאני רוצה לנצל את הזמן אז אני לא יוצא עד השנייה האחרונה. (ואז אני צריך לרוץ אחרי האוטובוס...)
3. קשה לי מאוד להקשיב לאנשים שמדברים לאט, או שחושבים תוך כדי דיבור על מה שהם מדברים, או שמדברים על נושאים שלא מעניינים אותי.
4. אני כועס על אנשים מהר, על דברים לא טובים שהם עושים ואפילו שאני יודע שאני גם עושה את זה, עדיין אני כועס עליהם מאוד.
5. קשה לי להוציא כסף גם על דברים שאני צריך- אוכל, בגדים, אוזניות, נסיעות, קבוצות ועוד. יש לי תמיד פחד שאם אני אוציא יותר מידי כסף בסוף אני אהיה חייב ללכת לעבוד לפני שאני באמת רוצה לעבוד, או שאצטרך לבקש כסף מההורים שלי שגם את זה אני לא רוצה.
6. קשה לי לספר שקשה לי. הרבה בגלל אידיאלים- שדיבור על הרע מגביר את הרע, וגם אני לא רואה תועלת בשחזור הכאב סתם כך.
7. אני לא מבין למה אבא אוהב לא נותן לי לתקן את העולם. למה כל התהליך של התשובה והגאולה לוקח כ"כ הרבה זמן? הרי אנחנו רוצים להתקדם, רוצים להיות אנשים טובים, אז למה האדם שמולי לא מקבל את הדעה שלי? למה הוא לא מוכן לקבל ביקורת גם כשאני עושה את זה בצורה עדינה?
8. קשה לי לשתף את ההורים שלי בדברים פנימיים, אם כמה שאני אוהב אותם אני קצת מפחד להראות לידם חלש, כי גם בבית אני הבן המוצלח, שעוזר, חכם, לומד בישיבה וכדו' אז איך אני אגיד להם שאני לא מצליח ללמוד בישיבה? או שלא הולך לי בזוגיות פעם אחרי פעם?
9. אני מחפש ריגושים בלי סוף- בלימוד התורה, בסרטים, בתוכניות ריאלטי, עם חברים, ממתקים וכדו' כל דבר שישבור את השגרה שאין לי.
10. בהקשר לסעיף הקודם- אני לא מצליח להיות קבוע ומתמיד, גם כשאני כותב לעצמי לו"ז אני לא מצליח לעמוד בו, או שאני לא רוצה לעמוד בו, כי ברגע שהדברים כתובים וצפויים הם כבר לא מרגשים. ולכן גם כשאני מקבל על עצמי מהיום כך וכך, יום אחרי זה או יומיים אחרי זה אני כבר מוצא את עצמי מדלג עליו או עושה אותו בסוף היום בגלל המצפון.

אבא, תן בי את השלווה לקבל את פגמי האופי שלי, אומץ לשנות את הפגמים שאני כן יכול לשנות ואת התבונה להבחין בין השניים. אמן! תודה באהבה!

אוהבים אותך.

אוהבים אותך חבר יקר!

מזדהה כמעט עם הכל.

מאוד חזק, הצלחתי להזדהות עם חלק מהדברים.


דווקאט את התשובה לזה,ההחלמה לימדה אותי.
למה ה' נותן לי כל כך הרבה זמן ליפול ולקום ליפול ולקום?
אני לא בטוח שאני יודע, אבל אני מאמין שהכל לטובה.
כך גם בגאולה,לאט לאט והכל לטובה, ואפילו יש נפילות בדרך.
ואגב, ה' כן נותן לך לתקן את העולם. יש לך מושג כמה העולם מתרומם רוחנית כשאתה מצליח להתגבר על התאווה?

מזדהה עם הכל.‏ מה שמעניין זה ששנים הרגשתי שיש לי את הבעיות האלה,‏ אבל זה לא היה קשור בכלל לתאווה.‏ אולי אפילו הפוך -‏ הרי אם אני רוצה שתבוא גאולה מהר זה ההפך מהתאווה,‏ לא?‏
אסירותודה שכשהגעתי לתכנית יכולתי סוף סוף לחבר את הנקודות ולראות איך הכל מצטרף לתמונה אחת:‏ מכור

תודה רבה לך, כתבת אותי באופן מושלם. אנסה לשתף בניסיון שלי במחלה ובהחלמה. ואדגיש שוב – הניסיון שלי. בתגובתי איחדתי פגמים ונתתי להם שמות. על עצמי למדתי שכשאני יודע מה מפעיל אותי יש לי יכולת מדוייקת יותר להרפות, לעשות פעולות הפוכות, ובמיוחד למקד את התפילות לכח מאבא אוהב.

ולגופם של דברים:
אני מרבה לחתוך אנשים בדיבור שלהם ולהשלים להם את המשפט, או להתחיל לענות להם כי אני 'יודע' מה הם רוצים לומר והבנתי את הפואנטה. קשה לי מאוד להקשיב לאנשים שמדברים לאט, או שחושבים תוך כדי דיבור על מה שהם מדברים, או שמדברים על נושאים שלא מעניינים אותי.

פגמים בולטים: ריכוז עצמי. גאווה. חוסר סבלנות. התנשאות. זלזול.
איך זה עובד אצלי במחלה: 'אני'. לך, אין מה לחדש. והאמת, גם את מה שאתה אומר, 'אני' יכול לומר הכול טוב ממך...
איך זה עובד לי בהחלמה: ענווה - מכל מלמדי השכלתי - אני לא יודע הכול. סבלנות - תקשיב, כמו שהיית מעוניין שיקשיבו לך. כבוד – הוא בן של אבא. כמוך.

- - - - - - - -

אני מאחר כמעט לכל מקום - שיעורים, תפילות, חתונות, מפגשי חברים, קבוצות, והרבה פעמים בגלל שאני רוצה לנצל את הזמן אז אני לא יוצא עד השנייה האחרונה. (ואז אני צריך לרוץ אחרי האוטובוס...)

פגמים בולטים: עצלות. דחיינות. רמאות עצמית (אצליח להסתדר) צדקנות.
איך זה עובד אצלי במחלה: כתבת נפלא בעצמך. אוסיף רק את השיח הפנימי וההסברים ההזויים שאני מספק לעצמי. לפני מעשה – "ממילא כולם יאחרו. יש הרבה אוטובוסים. אתפוס את המניין הבא. אגיע לריקודים, זה מה שחשוב. ולאחר מעשה – גם כן חתונה, מי צריך את זה בכלל. גם הוא לא בא אלי. אף אחד לא ישים לב שלא הייתי. איזו חברת אוטובוסים דפוקה. אם הנהג היה בנאדם הוא היה עוצר. מה קרה, חכה שנייה". 
איך זה עובד לי בהחלמה: להתרגל לניהול זמן שפוי והגיוני. לא להעמיס על עצמי משימות בלתי אפשריות. להיות בתחנה | חתונה חמש דקות לפני הזמן. לבוא למפגשים כדי לתת. להתנצל כשזה לא מצליח, בכנות. לזכור שזה תהליך וזה בסדר לטעות כשלומדים מהטעויות.

- - - - - - - -

אני כועס על אנשים מהר, על דברים לא טובים שהם עושים ואפילו שאני יודע שאני גם עושה את זה, עדיין אני כועס עליהם מאוד.

פגמים בולטים: כעס. תוקפנות. שיפוטיות. ביקורתיות. שליטה. ציניות. גאווה.
איך זה עובד אצלי במחלה: מתרחשת טעות, מרגע שאני מזהה שגיאה אני נכנס לסטרס. נקודות החולשה של 'הטועה התורן' קופצות לנגד עיני במהירות ומאופסנות במצב הכן לשעת כושר שבוודאות תבוא. בשניות הבאות אני הופך למבקר המדינה. וכשאי מי מנסה לענות להוד מעלתי אני עובר לאמירות ציניות ופוגעניות. תוקפנות של ממש. מבלי לשים לב אני מוצא את עצמי 'חובט' בשבט לשוני באומלל התורן.
איך זה עובד לי בהחלמה: להתפלל לרגיעה. להיות נכון לתהליך ולזכור שאף אחד לא עובד אצלי, וגם אלו שכן אינם עבדים שלי. ללמוד לשתוק. להפריד בין התחושה הפנימית לבין הביטויים החיצוניים שלה. לשים ידיים בכיסים. לא להגיב אוטומטית. לנשום מהאף עמוק. להתמקד באוויר שנכנס לסרעפת. לנשוף אותו לאט. להתחבר למציאות ולקבל את העובדות כפי שהן.

-------

את השאר אמשיך בהזדמנות קרובה.

חסר אונים
הכל נכון אצלי
ואין לי סבלנות לחכות שהשתנה

מי יודע פעולות הפוכות על סבלנות?