לפני חמש עשרה שנה, לפני עשר שנים לפני חמש שנים, שנה מהיום:
אני מבטיח לעצמי שזה ישתנה, הפעם זה יהיה אחרת, לא יודע בדיוק מה אבל הפעם זה יהיה אחרת.
לפעמים בחרתי לעצמי להתחזק בצד הדתי. לקבל על עצמי עוד לימוד תורה, עוד תפילות. לפעמים בחרתי דווקא פחות לתקוע את הראש בקיר ולהיות יותר פתוח לעולם, לקבל על עצמי לימוד של דברים נוספים, להתחיל לעשות ספורט, להשקיע בעולם של יצירה.
פעמים שאמרתי שאשקיע בתחבולות. כל פעם שהתאווה תוקפת אצא מהחדר, אלך ליטול ידיים, אשנה עיסוק.
בסוף זה תמיד נגמר אותו דבר.
ברגע של תאווה כל הפעולות נשכחות, כל הנדרים, כל הטריקים.
עם השנים למדתי פחות להילחם בתאווה, יותר להילחם בייאוש בהתלווה אליו. למדתי שהייאוש מביא לעוד נפילה ועוד תאווה.
עם השנים גם למדתי לשתף בתאווה קרובים אליי.

היום:
דרך אחרת, תחושה של שותפות. המון אנשים נמצאים כאן בסירה הזאת.
מקבל על עצמי פעולות, מנסה לעשות את הצעדים.
בסוף זה תמיד נגמר אותו דבר. ברגע של תאווה כל הפעולות נשכחות.

אני יודע, אני צריך לוותר, להיכנע. ברגע של תאווה לא נכנע לכלום. ברגע של תאווה לא יודע כלום

ניחשתם נכון, אני אחרי נפילה. הייתי שמח לכתוב כאן מתוך מפוכחות. אולי הייתי רואה את ההבדלים יותר טוב. אבל לא.
אשמח שתסבירו לי את ההבדל. אוהב

ברוך הבא בל''ט היקר
מאוד מזדהה עם הקושי
אני לא יודע כמה התכנית עובדת בשבילך,  וגם לא כמה אתה משקיע בה.
מה שאני יודע זה שהיא עובדת בשבילי.
אני הייתי בודק איפה נתקעתי בצעדים,  אצלי זה המפתח.
אוהב

תודה מוישלה יקר.
האמת שהתכנית לא כל כך עובדת..
מצד אחד יש לי הזדהות גדולה איתה, אני קורא בספרות וממשמרגיש שהדברים מכוונים אליי. מצד שני עוד לא באמת יודע איפה אני בצעדים.
מסכים איתך שבכנות זה תלוי גם בהשקעה וביציבות של ההשקעה, וגם במקום שלי בצעדים. משהו שאני עוד לא סגור עליו.

נמשיך לנסות או להתפלל. בכל מקרה תודה, אוהב..

אהלן.‏ אני מניח שזה ידוע לך אבל אכתוב בכל זאת.‏ התכנית היא לא משימת קריאה והפנמה של הספרות.‏ למעשה אפשר להכיר את התכנית מצוין ישר והפוך ועדיין להישאר משומש.‏ התכנית פירושה לעשות את הצעדים:‏ ללכת לקבוצות,‏ להתקשר לחברים,‏ לעבוד עם ספונסר על צעד ראשון,‏ שני שלישי רביעי וכו'‏.‏ אין קיצורי דרך והנחות.‏ יש רק דרך ארוכה שהיא קצרה.
אני מכיר את זה היטב מהניסיון שלי.‏ הייתי בפורום במשך שנה.‏ כתבתי וקראתי.‏ למדתי הרבה וידעתי להסביר יפה את התכנית.‏ אבל זה לא שמר אותי נקי.‏ רק כשהתחלתי ללכת לקבוצות ולעבוד בפועל זכיתי לקבל נקיות.
מאחל לך שתהיה מספיק חסר אונים כדי שגם אתה תוכל לעשות את הדרך הזו.

אוהב אותך חבר יקר

האם התכנית מצליחה לי? איך נגדיר הצלחה?
ההצלחה אינה נמדדת בכמה ימים לא אוננתי ברציפות. פשוט אין כזה מדד. לא ליפול למשך כל חיי.. אינה מטרת התוכנית. ואין כזו הבטחה. וגם אין כזו פעילות.

בעיני מטרת העל זה להפסיק לסבול. לחיות טוב ונכון את היום.
בכל יום שאני בהחלמה אני שואל את עצמי, הושיעה, טוב לך? אתה רגוע שליו? רוצה שגם מחר יהיה יום כזה?
אם התשובה היא חיובית, אני יודע שהתכנית עבדה לי! היום!

מתפלל שגם היום יהיה כזה יום. לי לך ולכולנו.

אוהב
הושיעה