בתחילה חשבתי שכל ההפסד שלי בהתמכרות לתאוה זה ההתמכרות גרידא, זה שאני מוכרח לאונן, לצפות בסרטים, ולהרגיע את עצמי בגמירה, אבל לאט לאט אני מבין שזה לא ממש רק זה, ההתמכרות בעצם גורמת לי שלא להצליח לשלוט על התאוה שלי, אמנם השורש הוא התאוה המינית הרעה, אבל זה משפיע על שאר התאוות בחיים, הן סקרנות מידע - חדשות, הן אכילה, הן קריאה, והן כל דבר, נהיה מצב נורא ואיום, שכל דבר שעולה במחשבתי שאני רוצה, אני מוכרח באותו רגע להגיע לזה ואיני מסוגל לחכות אפילו שניה אחת, מיד מיד מיד..... הכאב בגילוי הזה עולה מבחנתי עשרת מונים על הכאב של התאוה המרכזית.

מה דעתכם?

מזדהה מאוד,
שה נקרא "איבדנו שליטה על חיינו"
הרגע ועכשיו,

איבדנו שליטה......
שני מילים הרות אסון, כואבות, אבל סוג של נצנוץ שבקצה החושך!!!!

מזדהה. יש לי כל כך הרבה אובססיות בחיים. ובכל אחת מהן אני צריך למלא אותה כאן ועכשיו ומיד, ולא מבין מדוע אחרים לא מתחשבים בי. הם לא רואים שאני רעב? והראש מתמלא בפנטזיות איזה נחמד יהיה כשהאובססיה תתגשם - אבל ברגע שהיא מתגשמת אני מרגיש מרוקן ומהר מאוד עובר לאובססיה הבאה.

ב ד י ו ק  ככה, כואב לי הדבר הזה, מה עושים?

קודם כל לקבל את עצמי שאני כזה. שיש לי באג במערכת שגורם לי אובססיות. להודות בזה. אין לי שום דבר לעשות נגד זה, כי כשזה קורה אני ממש מרגיש שזה "אני" ואני לא יכול להילחם בעצמי. אם אני אנצח, אז עצמי יפסיד...
ולעשות תכנית. אי אפשר להחלים באובססיביות. לצפות שההחלמה תבוא עכשיו ומיד. זו דרך ארוכה, שמוכרחים לחגוג בה הרבה אירועים חיוביים קטנים, ויהיו בה גם מהמורות. אבל זו הדרך היחידה. האם אתה יכול להרשות לעצמך את המשך החיים הנוכחיים? אם לא - צא לדרך.

צריך להבין ולהפנים, שככה לא שייך!!!

כי הלא פשוט שככה לא שייך.

אייך מבינים ומפנימים את זאת,
כתבת היום,


תמשיך להיות פה, תנסה להתחבר לחברים דרך הטלפון, ולאט לאט מתחילים להפנים,
תמשיך לבוא

תודה רבה - אעשה זאת.