ידידי היקר, האמן לי שאין אצלי צל ספק בדבר 'יהדותה' של תוכניתנו. אני מכיר לא מעט מהחז"לים המפורשים השגורים כיום בפיותיהם של מכורים, גויים ושאינם ברחבי הגלובוס. וכן, אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. אבל, וזה אבל גדול, לשים חולה שמחלת נפשו (ואל תאמר שגם החטא הוא חולי בנפש) משבשת לו את הגבולות שבין אסור למותר ולמעשה נוטלת ממנו את הבחירה, באותה המשבצת של אדם הבוחר לחטוא. זו שגיאה ממעלה ראשונה. כתבתי לך בתגובה הקודמת שהגם שישנו דמיון, נקודת המוצא אחרת - האלרגיה, האובססיה - יוצרת אצל החולה מציאות שלטעמי לא ניתן להשוותה לחיי חוטא.
ניקח כדוגמא (מצידי אחרונה בהחלט, לא מצאתי תועלת מעשית בדיון בנושאים הקשורים לחוטאים, ואילולא הדיון הציבורי הייתי נמנע אף מהתגובה הזו) את תחום הרפואה. מי שלמד את מלוא השנים ורכש בנוסף לידע הכללי מיומנות יחודית כגסטרולוג , לא יוכל להפוך לנוירולוג מבלי ללמוד את הנושא החדש מחדש ולעבור התמחות ממוקדת בו. הגם שהמתחם כולו נקרא בית חולים המחלקות השונות בו נבדלות אחת מרעותה במהות הבעיה ובאופן הטיפול.
אמת. הפיתרון לכל אתגר שעל פני הכדור נמצא בידי הבורא תמיד! שהכל בידי שמיים, וכדאי לכל נברא להימצא במחיצתו ולמצוא את חסותו ודאגתו של כח עליון אוהב בכל מאודו. אך למען רווחתו של החולה במחלת ההתמכרות רצוי שיבדל מהחוטא. ולו בשל העובדה שבעייתו של המכור אינה במהותה חוסר יראת שמיים.
שנזכה להתקרב לאבינו. היום.
