שלום חברים, שמי יאיר ואני סובל מהתמכרות לתאווה.

היו לי כמה מחשבות היום בעקבות קבוצה טלפונית לצעירים שיש בימי שישי. חשבתי לעצמי- במה אנחנו שונים שיש משהו שנקרא "קבוצה לצעירים" האם יש לנו משהו משותף או שסתם פשוט נוח יותר לדבר עם אנשים שהם יותר בסביבות הגיל שלך?

ב"ה הגיעו לי כמה מחשבות שאולי יכולות להביא מעט תועלת, בתפילה לכך!

כל אדם שמתמודד עם התמכרות- הוא אדם מיוחד, כי זו מלחמה לכל החיים שאנחנו מתחילים אותה רק עם הפסדים וכאב, ואם מצליחים לעלות על דרך פתאום מגלים שיש עוד אפשרות ממה שהיה עד עכשיו. אבל אדם שהוא מכור והוא יחסית צעיר, ההכחשה אצלו יכולה לעבוד שעות נוספות.

מכיוון שאנחנו (הצעירים) בדר"כ אם אנחנו נופלים יש לנו 'פחות' מה להפסיד, אנחנו לא נשואים, ובלי ילדים, והרבה פעמים עדיין לא עובדים, כביכול החיים שלנו עדיין בחיתולים ולכן גם כשאנחנו מפסידים את החיים זה כביכול לא כ"כ נורא כמו שמכור עם משפחה ועבודה מפסיד.
שהרי הרבה מתבגרים ואנשים בגיל שלי, לפעמים מחפשים את עצמם, לפעמים קמים מאוחר, או שאין להם מצברוח לכלום והם כרגע בשלב של "טיולים וחיפוש עצמי" כך שגם החברה מסביבי לא תסתכל עליי בצורה כ"כ גרועה אם אני אהיה משומש ואקום מאוחר בבוקר. לעומת אדם שהוא מבוגר ויש לו משפחה, אם הוא מתחיל לאבד אחריות ויציבות זה מיד מצטייר בצורה לא טובה בחברה ובמשפחה ולכן התמרורים נדלקים יותר מוקדם מאשר מכור צעיר. (ברור לי שכאשר יש הכחשה, לא משנה מה יש לאדם הוא עדיין יכחיש, אבל בכל זאת אדם שהוא צעיר להכחשה יש הגיון יותר מתקבל על הדעת.)
כמובן שההכחשה יכולה לבוא גם לתחום של "פתו בסלו". "תשמע, אתה מתבגר ויש הורמונים ואתה לא נשוי, אז מה אם אתה נופל כל יום וחושב כל היום על מין, זה טבעי לגיל שלך, מי הכניס לך את השטויות הללו שאתה מכור?"
יש גם יותר זמן פנוי בד"כ מאשר אנשים שנשואים ועובדים, ולכן גם התירוץ של "בטלה מביאה לידי שיעמום ולידי זימה..." נכנס לתמונה.

עם כל ההכחשות הללו המכור הצעיר צריך להתמודד ולדחות אותם בכנות עם עצמו, שנכון שיש לו זמן פנוי, והורמונים, וגם כשהוא משתמש הוא לא פוגע באף אחד חוץ מעצמו (אין אישה וילדים שסובלים ביחד איתו) וגם מקסימום הוא מפספס יום בתיכון או באקדמיה בגלל שימוש, זה לא שיש בוס שיכול לפטר אותי. הצעיר צריך לעצור ולומר- הכל נכון, ועם כל זה, אני איבדתי שליטה! אני חסר אונים- כן חסר אונים גם מול ה"חיים" ההתחלתיים שלי, הבוסריים שלי, אבל גם בהם איבדתי שליטה ובשבילי זה המון, ובשבילי זה כואב ואני לא יכול להמשיך כך יותר. אני רוצה להחלים! לחיות!

אחי המכור הצעיר! אוהב אותך ומעריץ אותך על האומץ להכניס את עצמך בגיל יחסית צעיר להגדרת "מכור", להגדיר את עצמך כחולה במחלה נפשית-רוחנית-פיזית שכנראה תהיה איתך לכל החיים! כשאני שומע אותך אומר "אני מכור, ו... (קשה לי עם הבגרויות, או בטסט וכדו') אתה נותן לי כוח, הכנות שלך מחלימה אותי!
תודה לך!

הזדהיתי מאוד.
תודה. פוסט מאוד חשוב, אשמח אם תרחיב אותו יותר.
הסיפור שלי (שמופץ בקישור מתחת להודעותי) עשוי לשפוך אור על משהו טראגי נוסף שקיים בגיל הצעיר - הראשוניות של האשמה.
העובדה שהכל נחווה באופן עוצמתי יותר, הופך את הכל לזוועה.
הפעם הראשונה שהקלדתי את 'השם המפורש' בגוגל, הפעם הראשונה שעליתי לצ'ט קולי, הפעם הראשונה שראיתי סרט מסוג כזה או מסוג אחר. אובדן התמימות חסר השליטה, היווה בשבילי את אחת הטראומות העמוקות ביותר בהתפתחותי.

יש לי מה להוסיף על דבריך בהקשר כוללני יותר, אך אשמח אם תנסה להרחיב אותם יותר.
מדוע באמת מישהו צעיר קורא לעצמו מכור? כיצד ניתן לזהות זאת? במה הוא שונה מחברו, שנופל באינטרנט שנתיים-שבע אך לאחר מכן הוא עובר הלאה ומתייחס אל החלק הזה כ'חטאות נעורים'?

תודה על העלאת הנושא. מאוד קרוב לליבי.
נתן במתנה

אל נא נשכח שיש גם צד שני  שלצעיר יש עדיפות כביכול על פני המבוגר והנשוי שהרי הוא פחות עמוק או פחות זמן בנושא. וגם יש לו הרבה יותר שאיפות על חיי נישואין נקיים  בעוד שלאחר זמן ממושך יותר בפנים (או למטה) קל יותר להמשך לייאוש שהדלתות ליציאה ונקיון נסגרות כביכול כך שיש לו לצעיר הידוע מבחינות אלה יותר כח ורצון להתנקות ולחזור למסלול חיים בריא.

גבע יקירי
נראה לי שהנידון פה הוא איך להגיע לייאוש, לא איך להימנע ממנו
ולך יאיר תודה על הדברים
מעניין לקרוא על ההתמכרות מנקודת מבט זו
מאלף

גם כשאני קורא שוב את דברי יאיר אני מבין אותם כהשוואה בין צעירים למבוגרים ויש שני צדדים למטבע מ"מ אם תגובתי מיותרת ראה אותה כמחוקה.

גבע היקר!
לא צריך להתנצל, התגובה כן מאירה נקודה מסויימת- אתה גם יכול ממש לכתוב על זה פוסט "להיות מכור מבוגר\נשוי וכד' אלו הכחשות צפויות לאדם כזה.. זה נראה לי יביא הרבה תועלת. בהצלחה!

לשמחתי כי רבה אינני מכור מבוגר\נשוי התנקיתי עוד בצעירותי גיל 16 אינני בקיא מעבר לדברים שנתנו לי כח בצעירות לעומת חשבון שמה שאינו בבגרות. מכל מקום שמח שהארתי. ושבעז"ה נזכה כולנו להאיר יותר ויותר ומתוך כך נזכה במהרה לאורו.

תודה. אני באמת שואל את עצמי הרבה אם ההכחשה אצלי היא חלק מהמחלה לגמרי וצריך לדעת לחיות עם זה או שיש דרך להיפטר מזה בלי לחזור לעוד סיבוב שימוש רציני.