אני מרגיש מכור למחשב לאינטרנט ובסוף גם לצפייה בדברים אסורים, ז"א בשלב מסויים אחרי זמן שאני משוטט ברשת אני מרגיש צורך לפעול על התאווה.

מישהו יודע האם יש קשר בין הדברים? מה אפשר לעשות עם התמכרות לגלישה ולמחשב?

שלום עמנואל תודה על השיתוף.
מנקודת המבט שלי אני לא יכול לקבוע לך אבל אני יכול להביא לך דוגמאות על עצמי , פעמים רבות הייצר לא דוחף אותי ישר לתאווה כי הוא יודע שסיכוייו יפחתו משמעותית עם הוא ילך ראש בראש זאת אחת התחבולות היצירתיות ביותר שלו .. לכן מה שהוא בעצם עושה הוא דוחף אותי למקור דהיינו שזה האינטנרט ולאט לאט הוא סוחף אותי לתאווה , אני חושב שיש קשר עם הוא משמעותי ומהותי זה רק אתה יכול לקבוע בכל מקרה הבאתה מעט פרטים כך שקשה לקבוע ..בהצלחה אחי :}

ערב טוב!
האם אתה חבר חדש?
ברוך הבא! שמחים שאתה אתנו!
אכן, עמנו א-ל!

מהניסיון האישי שלי, אני יכול לומר, שכמכור, כל אורח החיים שלי בהמון תחומים הוא באופי התמכרותי:
מין, אוכל, מחשב, עבודה כפייתית, לימוד תורה כפייתי (!), ניהול זמן באופן לא נכון, ניסיון לרצות ולסחוט מחמאות מאנשים ועוד הרבה...

בכל תוכניות שתים עשרה הצעדים (שעוזרות להמון תחומים שונים של בעיות) הנוסח של הצעד הראשון הוא:
"הודינו שאנו חסרי אונים מול ה(אלכוהול/סמים/תאווה/אוכל/תלות יתר/עבודה...) ושאבדה לנו השליטה על חיינו".
כלומר, הדבר שאליו אני מכור, הוא בעצם חלון שדרכו אני יכול לראות שאבדה לי השליטה על כל החיים שלי.
לכן, לא מפתיע שאגלה שדפוסי ההתמכרות שלי לא חלים רק בתחום אחד של חיי.

אני מכור כמעט עשרים שנה (!).
תוכנית שנים עשר הצעדים הצליחה להשאיר אותי נקי למעלה מחצי שנה.
דבר שלא הצלחתי לעשות בכוחות עצמי וגם לא בטיפול אצל פסיכולוג במשך כמה שנים.
אשמח להיות איתך בקשר טלפוני או בהודעות פרטיות ולענות על כל שאלה.

שיהיה לילה טוב ונקי!

ברגע שגיליתי שההתמכרות שלי היא לא למין אלא לתאווה, הבנתי שההתמכרות שלי היא בעצם משאבה של אויר, כל דבר, אבל כל דבר שעוזר לי לברוח מהחיים שלי, אני שם!.
אז זה יכול להיות אוננות, שוטטות, אינטרנט, סגריות, אוכל, שינה, אלכוהול או לא יודע מה, הכל שם סובב סביב הרצון העצמי שלי והבריחה מהחיים.
כשהבנתי את זה זה עזר לי להבין שאני צריך לטפל בחיים מהן אני בורח, וכשהם יהיו תקינים כל תופעות הלואי יעלמו מאליהן.
ולוואי.

תודה רבה, חברים על התשובות המחכימות!

אני רואה שלמעשה כולכם מדברים באותו כיוון, שלמעשה ההתמכרות היא בריחה מהחיים האמיתיים אל תוך זיוף שנותן איזו תחושה של עונג שרק רוצה להזין את עצמו בלי סוף.

ולחיים בצורה המזויפת יש  דרכים רבות ליצור תחושות עונג לא נגמר שמסיט את האדם מהמסלול הרגיל.

נזכרתי במסילת ישרים בהתחלה שאומר- "והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול

מכל העידונים שיכולים להמצא." כל תכלית האדם היא להתענג.. אבל על מה להתענג? על ה'! ולמעשה רוב העולם לא מבין את זה ואכן מתענג, אבל על תאוות חומריות.. ומחליף את ההנאות הרוחניות ביותר

בהנאות החומריות ביותר. כמה אפשר להחליף? למשך כמה זמן אפשר להתענג על התאווה? הרי כל מי שהתנסה בזה אומר שזה תענוג מדהים ואני בעצמי, אם רק הייתי יכול, הייתי ממשיך כך עוד הרבה

הרבה זמן, אבל ברור לכל מי שנמצא פה מהרגע שהבנו שאבדה לנו השליטה על החיים שקיבלנו למעשה סוג של כרטיס אדום לתאווה ושלוחותיה. אני אישית התחלתי להבין שהחיים הם חסרי טעם ומזוייפים

כשממלאים אותם ברדיפה אחרי התאווה והבנתי עוד דבר לא פחות חשוב, שכל מי שנמצא במצב הזה נבחר מלמעלה בגלל שיש לו נשמה גבוהה שיכולה לעמוד בהתמודדויות כאלה ובסוף, בקצה של המדרון

אני מבין שזה סימון חזק מאבא שבשמיים שרוצה אותנו קרובים אליו ושנתענג על התענוג האמיתי. הלוואי ונזכה.

היום אני מבין ביתר שאת שככל "שאני לדודי" כך יהיה "דודי לי"

חודש טוב והחלמה מלאה!

ברשותך אציין כאן נקודה נוספת.

ההבנה לפיה התמכרות היא בעיה נפשית של בריחה מהמציאות איננו חדש, ובמשך הרבה דורות כבר יודעים שישנה מחלת נפש שנקראת אלכוהוליזם שזה הסימן הכי בולט שלה. במשך כל השנים ניסו לטפל בזה כפי שמטפלים בכל הפרעה נפשית על ידי טיפולים פסיכולגיים שונים, אבל מידת ההצלחה היתה מועטה מאוד, ורוב המכורים הכבדים נידונו למוות (בדרך כלל גם מוות פיזי).

מה שהתחדש בשמונים השנים האחרונות הוא דוקא פן אחר של המחלה - הפן הפיזי. לא מדובר רק על הענין הנפשי, אותה אובססיה שגורמת לנו לברוח, אלא על שינוי במבנה המוח הפיזי שלנו, שמבדיל אותנו מאנשים אחרים שאינם מכורים.

במשך כשישים-שבעים שנים זה היה בגדר תיאוריה בלבד, והיא התקבלה בעיקר בין המכורים עצמם כיון שזה היה הדבר היחיד שיכול היה להסביר להם את המצב שלהם. יחד עם זה, העולם המדעי-רפואי ברובו לא קיבל את התיאוריה הזאת, וטען שזה לא מדעי ואין דבר כזה "אלרגיה" לאלכוהול או לכל חומר ממכר אחר כמו סמים, ובודאי שאין דבר כזה לפתח אלרגיה פיזית לסוג מסויים של התנהגות כמו מין, הימורים או קניות.

מה שקרה בעשור האחרון זה שמדע המוח התפתח מאוד, והסתבר שאותה תיאוריה שהועלתה על ידי האלכוהוליסטים האנונימיים לפני כשמונים שנה, היא לחלוטין נכונה ואפשר להוכיח אותה בבדיקות שגרתיות שבהן סורקים את המוח. הסתבר שאנשים המכורים לאלכוהול או סמים או מין או כל דבר אחר, ניתן לראות זאת בבדיקות שונות (כמו MRI) שהתוצאות שלהן מציגות תוצאות אחרות מאשר אצל אדם רגיל. הסתבר שהתמכרות היא מחלה פיזית שבה המוח מפתח צורך מוגבר בחומרים כימיים שונים (בעיקר דופמין).

כאשר הלכו עם זה צעד קדימה, החלו לבדוק את ההשפעה של הדופמין על עכברי מעבדה, וככה אימתו עוד כל מיני תיאוריות שהיו במשך הרבה שנים בגדר השערות בלבד. למשל לקחו עכברים וסיממו אותם בכמות עצומה של סמים עד שהפכו אותם למכורים לסמים. אחרי זה הפסיקו לתת להם סמים אבל הכניסו לתאים שלהם הרבה עכברים נקבות, והם הפכו במהירות למכורים למין וקיימו יחסים בלי הפסקה בצורה שלא שגרתית לעכברים רגילים. מה שהוכיחו כאן זה שהתמכרות היא מחלה כללית, וסוג ההתמכרות הוא לא חשוב כל כך, כיון שכאשר המוח שלנו דורש את הריגוש של הצפת הדופמין, אין הרבה משמעות לסוג השימוש שלנו, ולכן אנחנו יכולים להחליף התמכרות אם התמכרות אחת פתאום לא זמינה.

לכן, ההצגה של ההתמכרות רק מהזוית של הבריחה היא לוקה בחסר ותגרום לנו בסופו של דבר לחזור אל השימוש. אם אנחנו רוצים החלמה, עלינו להבין את המכלול של הבעיות של ההתמכרות, ורק כך נוכל למצוא את הפיתרון שלנו.