מה שאתה מספר זה ממש מקרה קלאסי של התמכרות. בספרות של תכנית הצעדים כתוב על הדברים האלו, וזה נראה כאילו כתבו את זה על המקרה שלך (כמו עוד חברים אחרים שבטח מרגישים הזדהות).
גם ההתמכרות וגם ההחלמה לא צומחים בחלל ריק. הם מתהווים בחיים של עליות וירידות, שזה הקרקע הכי פוריה להתמכר, אבל גם הקרקע הכי פוריה ללמוד להחלים.
אתה מתאר דבר מאוד מעניין, שהוא נכון לכאורה אצל רבים - ובודאי נכון אצלי - אבל לא כולם מצליחים לשים עליו את האצבע: אנחנו בורחים אל התאווה כמפלט. נראה לי שכתבתי על זה פוסט בזמנו שההתמכרות היא הפתרון שלנו ולא הבעיה. זאת גם הסיבה בגללה אני לא מנסה לטפל בהתמכרות שלי (כי היא רק הסמפטום) אלא בשורש: למה אני צריך לברוח? אני מנסה ללמוד להתמודד עם המצבים שגורמים לי את הבריחה הזאת.
שתהיה לך שבת שלום, שבת שפויה ונקיה.
המון הצלחה