היכן עיקר הבעיה שלי כמכור לתאווה? כמובן בראש. נכון שיש לי אלרגיה פיזית לתאווה, אבל יש הרבה אנשים שיש להם אלרגיה לדברים אחרים ואין להם בעיה. למשל מי שיש לו אלרגיה לבוטנים - פשוט מפסיק לאכול בוטנים ואין לו בעיה. אבל אני יודע שאני אלרגי לתאווה, ובכל זאת משתמש בה, כי אני פשוט לא מצליח להפסיק. אז עיקר הבעיה לא האלרגיה שלי אלא דוקא האובססיה שלי.
או במילים אחרות: אני חולה בראש. אי אפשר להגדיר אחרת אדם שמאוד מאוד לא רוצה לעשות פעולה מסויימת, ולמרות זאת הוא עושה אותה, למרות שהוא יודע שהמחיר שהוא ישלם עליה הוא עצום ואין בכך שום היגיון. הרי אדם נורמלי מוכן לשלם מחיר הגיוני עבור תמורה הגיונית, אבל הוא לא מוכן לשלם מחיר עצום עבור תמורה נמוכה. ואני? התשלום שאני מוכן לשלם הוא עצום (בידיעה שנפילה יכולה לעלות לי במחיר פירוק משפחה, הרס השם שלי וכן הלאה), ומה שאני מקבל בתמורה הוא זעום. אני מקבל שוב כמה שעות של סימום כללי, ומשלם על זה מחיר גבוה של כאב כל כך גדול ורגשות כל כך קשים.
ואז אני מגיע לתכנית ואומרים לי להתחיל לעשות פעולות. הענין הוא שאני לא רוצה לעשות אותן. זה לא שתמיד אין לי חשק לעשות את הפעולות, אבל הרבה פעמים פשוט לא מתחשק לי. למשל אני צריך לקום לקבוצה בשש וחצי בבוקר, ואני לחלוטין מעדיף להמשיך לישון. או שאני צריך לנסוע שעה ורבע כל צד לקבוצה חיה אבל אני מעדיף להמשיך לרבוץ על הספה ולא לעשות כלום. ועוד לא דיברנו על לעשות צעדים... למשל השבוע הייתי צריך לעשות צעד תשע ולהתנצל בפני מישהו שפגע בי. למה אני צריך להתנצל אם הוא פגע בי? פשוט מאוד, בגלל שגם אני פגעתי בו. אז העובדה שהוא פגע בי - זאת בעיה שלו, אבל זה שאני פגעתי בו - זאת בעיה שלי. הענין הוא שלא היה לי חשק לעשות את זה.
מה עושים? עושים. הרעיון הוא לעשות פעולות למרות שאני לא רוצה לעשות אותן, והאמת היא שזה לא חידוש גדול וכולנו עושים את זה במילא בהרבה דברים אחרים. למשל הרבה אנשים לא אוהבים לקום בבוקר אבל הם קמים כי הם צריכים. אנשים אחרים לא אוהבים את העבודה שלהם אבל הם הולכים ועובדים כי הם צריכים את המשכורת בסוף החודש. וכן הלאה וכן הלאה. אנחנו לא באמת עושים רק מה שאנחנו רוצים, וכאשר יש לנו מניע מספיק חזק - אנחנו יודעים לעשות דברים גם היפך הרצון שלנו.
בהחלמה זה קריטי. מה שלימדו אותי זה שאני פשוט לא יכול להמשיך לסמוך על הרצון שלי כיון שהרצון שלי חולה. הרי זה בדיוק מה שעשיתי כל פעם שנפלתי - פשוט הלכתי אחרי הרצון שלי. נכון, ידעתי שזה לא משתלם ולא כדאי ויסב לי רק כאב, אבל רציתי. זהו, אני עושה מה שאני רוצה ושיישרף העולם. בהחלמה אני חייב להחליף את הדיסקט הזה ולהתחיל לעשות מה שאני לא רוצה. בשפה של התכנית זה נקרא "פעולות הפוכות", והרעיון שלהם הוא לא "להתחיל לרצות (השלם את החסר)", אלא לעשות את אותן פעולות שאני לא רוצה לעשות. כן, בדיוק ככה, למרות שאני לא רוצה - אני עושה.
כל כך הרבה פעמים אני אומר לעצמי "אין לי כח לקום הבוקר לקבוצה" - אבל אני קם למרות זאת. או פעמים אחרות בהן אני אומר לעצמי "השבוע אין לי חשק לנסוע לקבוצה" - אבל נוסע למרות זאת.
ולמרות שצריך לעשות פעולות גם בלי לרצות, יש סוד קטן שאפשר לגלות. הסוד הוא שאם מתמידים בפעולות - הרצון מגיע אחר כך.
