ועדיין, זה מאוד קשה ולפעמים כואב. הסיבה היא כי אני מכור לכך והויתור הוא תמיד קשה, גם כאשר מדובר על דברים שהתוצאה שלהם היא טובה ובריאה.
לא צריך ללכת רחוק ולדבר על התמכרויות, מספיק להתבונן במה שאנחנו אוכלים ובמה שאנחנו עושים עם עצמנו. הרי ברור שיותר טוב ובריא לאכול חסה ונבטים, אבל בכל זאת אנחנו מעדיפים שוקולד וגלידה. למה? כי אנחנו מעדיפים את ההנאה הרגעית במקום לעשות את מה שטוב לנו.
בעולם יש יותר ויותר מודעות לחשיבות של מזון בריא ולפעילות גופנית, אבל זה עומד בסתירה גמורה לאחוזים של האנשים שמעלים משקל ומפתחים הפרעות אכילה. אנחנו יודעים הכל מצוין - אבל עושים ההיפך מכך. כל המחקרים וכל זרם המידע באינטרנט ובדרכים אחרות עדיין לא מצליח לגרום לנו לזוז מהכורסא ולהתחיל לעשות פעילות, וגם לא לוותר על כל הזבל שאנחנו דוחפים לעצמנו לתוך הגוף.
אז בספר הלבן יש משפט כזה שאומר ש"ידע הוא לא כח עבורנו - גם לא הידע הנכון", ומסתבר שאפשר לקחת את זה עוד שלב קדימה ולראות שלא רק שהידע הוא לא כח עבורנו, אלא גם מה שטוב לנו באמת הוא עדיין לא כח עבורנו, ולכן הויתור תמיד יכאב, ולבחור בחסה במקום בשוקולד זה תמיד יהיה קשה, וכמובן להפסיק את השימוש בתאווה זה לא משהו קל ונעים, למרות שהתוצאות מכך הן לחלוטין לטובתנו.
יותר מידי שנים התרגלנו לעשות רק מה שעושה לנו טוב כאן ועכשיו, ולא להתחשב בכלל בהשלכות של זה ובשאלה מה באמת טוב לנו, אז כעת יש לנו עבודה רבה להחזיר את הגלגל אחורה. לוקח זמן עד שאנחנו מתחילים להינות באמת מעצם העשיה גם כשהיא לא נוחה, כיון שאנחנו רוכשים אמון בתהליך שבו מה שחשוב זה לעשות את הדבר הנכון, ולא רק את מה שכיף.
לכן, אם אנחנו מחפשים שחרור, אנחנו חייבים להיות מוכנים לעבור גם זמנים קשים וכאב, ולא לצפות שהתהליך יהיה כולו קל וחלק. ויתור - כל ויתור - כרוך בקושי, וכאשר מדובר על הויתור שלנו זה יכול להיות אפילו קשה יותר. אבל מה שחשוב זה שבסופו של דבר זה ישתלם לנו ובגדול.
