האמת שנכנסתי לאתר אחרי הרבה זמן שלא ביקרתי כאן (בעיות עם אינטרנט חסום מדי, זמן וכו') כדי לראות פוסט מוצלח ומשובח שכתב איזה חבר מחלים על השבת הנפלאה, חשבתי להגיב על החוויה שלי וזהו.
אין פוסט כזה, אז אפתח בעצמי בלי יותר מדי מילים חזקות ותיאורים שיש אנשים שעושים את זה הרבה יותר טוב ממני..

חיכיתי לשבת הזאת המון זמן. הרבה חברים שבת שלימה, לא רק קבוצה של שעה וגמרנו שבת שלימה זה אמור להיות נפלא!

באמת, אסירות תודה, היה נפלא ביותר, לא זכור לי בשנים האחרונות התרגשות מתפילת מנחה של ערב שבת.. מעריב עם ניגונים מיוחדים, בשלב מסויים בלי התארגנות מראש ולמורת רוחם של המארגנים יצא ריקוד ארוך אחרי 'מזמור לדוד', מרגישים שם משהו מיוחד.

לראות כל כך הרבה חברים, לשבת אחד על אחד בסעודת שבת זה ממש עושה טוב! היה הרבה צחוק ואושר, יחד עם מסרים כואבים והמון המון תקווה. אחד מהקבוצות בשבת אחרי הצהרים הייתה בנושא: 'באתי בגלל . . ונשארתי בשביל . .' כזאת שבת זה אחד הדברים שנשארתי בשבילם. התקווה הגדולה, האחדות המופלאה הזאת זה דברים שלא הייתי מוצא בשום מקום אחר אם לא הייתי מכור.

בסוף השבת בשעת רעווא דרעווין ישבנו בריבוע גדול מאד כל החברים ושרנו שירים של החלמה וקירבה לה' בהרבה מהשירים הרגשתי צמרמורת גדולה. אוסף של אנשים שסבלו סבל נוראי בחיים ופשוט מודים לו על החיים החדשים שנתן להם.
קשה לתאר את התחושות למורות שאני מנסה..

אסירות תודה לאלוקים על השבת הנפלאה הזאת. מחכה כבר לפעם הבאה.

חזרתי הבייתה מהשבת הנפלאה,
ואישתי שואלת אותי אם נהניתי וממה,
עניתי לה, שכזה שבת נותנת לי הרבה תזכורות והרבה כח,
"לזכור מאיפוה הגעתי ולאן איננו רוצה לחזור, ויום נקי שווה מליונים"

כמה שאני יושב עם חברים ואני מקשיב ומשמיע, אני מחדד לעצמי את הסבל של השימוש.

וגם מחכה לשבת הבאה,

אכן . גם אני חיפשתי את הפוסט ההוא ולא מצאתיהו...
מזדהה עם הרגשות והתחושות הנפלאות.
שנזכה כולנו להמשיך בדרך.

היה טוב, והיה לי לתועלת.
היה כיף לשבת לידך

תודה לך. גם לי היה מיוחד. לשבת איתך ועם אחרים. כתבתי באריכות. אעלה את זה בהקדם. למי שחיפש את המאמר על השבתות הקודמות, ניתן למצוא אותו - כאן. 

בתחילת דרכי בפורום, קראתי על השבת (בפוסט ההוא) ונדלקתי.
מאז חיכיתי באובססיביות חולנית לשבת הבאה.

בשבת עצמה היה לי טוב ומועיל,
אך לא הייתי ב"אורות".
(חוץ, אולי, מכך שהכרתי את רוב האנשים,
והרגשתי בעניינים...)

באיזה שהוא מקום אני מרגיש שגם זו התקדמות בשבילי.
לא הכל חייב להיות "וואו" בשביל להיות טוב.
מקווה ומתפלל שאלוקים יחיל תובנה זו בכל תחומי חיי.

הכתיבה על כך הזכירה לי מסר חשוב ששמעתי בשבת מאחד החברים.
הוא דיבר על כך שמושג האהבה התעוות אצלו.
אהבה בשבילו היא (כמובן הרבה מין ו) חיוכים כל הזמן וכדו'.
אבל אהבה אמתית היא אהבה שלפעמים מולבשת בתוך כעס.
כשאשתי כועסת עלי היא אוהבת אותי.
לא תמיד אהבה זה "וואו".
זה יכול להיות פושר,
או אפילו לא נעים,
אבל זה נמצא שם.
זה הגרעין הפנימי.

וגם ביחסים עם אלוקים זה כך.
הוא אוהב אותי,
ולפעמים זה מתלבש בכך שהוא מעביר אותי תהליכים כואבים.
זה לא אומר שהוא שונא אותי,
ואפילו לא אומר שהוא לא אוהב אותי.

אני ממש לא חי ככה (עדיין... ).
אבל אני מקווה לזכור את הדברים החשובים האלה,
ובמיוחד בפעם הבאה שאשתי כועסת עלי (עכשיו),
ובעיקר כשהיא פגועה ממני (עכשיו),
שאז אני מרגיש חסר טעם וערך בעיניה,
וקשה לי להבין ולזכור שהיא אוהבת אותי.

תודה לכולם על השבת,
ותודה מיוחדת לאסירות תודה,
שתמך והתעניין כיצד אני מרגיש לאורך השבת
(הייתי מאוד לחוץ (לחינם) מהאופן בו אשתי תגיב.
אגב, זה לא אומר שלכם אין סיבה להיות לחוצים... :-\)

האמת שקשה לי להגיב מהסמארטפון אני לא ממש מסתדר עם המקלדת שמתקנת את עצמה אוטומטית.

בבוקר ראיתי את זה וחשבתי שבעבודה מול המחשב אכתוב תגובה ארוכה על החוויות שלי וכו' אבל זה לא קרה.

אני לא איש של אורות,  אבל חוויתי בשבת הזאת דברים מטורפים,  הרגשתי שגם הצלחתי להסיר עוד כמה רטיות מהפצעים הפתוחים שלי שהדחקתי במהלך השנים,  הנפש מתעוררת,  מצאתי את עצמי בוכה כאשר מסביבי קהל וזה לא באמת הטריד אותי,  הרגשתי טוב מספיק להיות חשוף רגשית,  ובדרך הביתה פשוט לא הצלחתי להירגע רק צרחתי מבכי,  משהו שם קרה וכעת אני מודע שצריך להתעמק יותר בצעד ארבע ולהתקדם בתוכנית בשביל להגיע ולהתקדם יותר. 

היה לי כיף עם החברים פה מהפורום וגם גאווה גדולה לדעת שהרבה מחברי אס איי יודעים על זה דרך שמור עיניך, ואני שמח שאני חלק מכל הדבר הענק הזה.

תודה לכולכם,  צריך אותכם אבל על אמת.

בכיף. לי היו אורות. אפשר לקרוא כאן.