שלום חברים, הכינוי שלי כאן הוא 'סוד הכניעה' ואני סקסוהוליסט, מכור למין ולתאווה. חיי הפכו בלתי ניתנים לניהול, ללא עזרתו של כח גדול ממני. בחסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו ונגד כל הסיכויים, אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, במשך 1,000 ימים. אני מבקש מאלוקים יום אחד נוסף של נקיות, שפיות ומפוכחות.
הגעתי לכאן על ארבע, או כפי שזה היה נקרא בעבר על ידי החברים הוותיקים "על הברכיים", לאחר שנים של התמודדות (אם אפשר לקרוא לכשלון חרוץ בשם התמודדות) של כעשרים שנים עם התאווה. בזכות החברים, הקבוצות, הספונסר, התמיכה של אשתי, התחלתי להאמין שיש סיכוי וישנה דרך, ולא עזבתי אותה גם כאשר מאוד רציתי. אני עשיתי את חלקי, ואילו אלוקים עשה את העיקר ושמר אותי נקי, על ידי כך שהוא הסיר ממני את האובססיה שהיתה חלק בלתי נפרד מחיי. אני עדות חיה למה שכתוב בספר הגדול על כך שאם אנחנו עושים את המוטל עלינו, אנחנו לא צריכים להילחם בהתמכרות כיון שאלוקים מציב אותנו במצב נייטרלי ושומר עלינו בעצמו.
אלף ימים זה לא נס אחד גדול, אלא אלף ניסים גדולים, כיון שכל יום בפני עצמו דורש נס. קראתי הרבה ספרי פסיכולוגיה המנסים להסביר כיצד תכנית 12 הצעדים עובדת, אבל לא השתכנעתי ואני לא חושב שישנו איזה שהוא הסבר הגיוני לכך, ולכן זה נותר בגדר נס. כל זמן שאני יעשה סדרת פעולות מסויימות, אקבל מאלוקים שחרור מההתמודדות. זה אף פעם לא עובד קדימה ובהזמנה מראש, זה לא דומה להתרת נדרים שבה אנחנו מוסרים תנאי שנה קדימה, וגם לא ממש מסתדר עם טריקים בה השורה התחתונה היא שאני לא מקיים את מה שאני צריך לקיים. אף אחד לא בודק אותי ואף אחד לא רושם לי איחורים או חיסורים, אלו הם החיים שלי. התירוצים יכולים להיות מצויינים אבל כמו שאומרים בצבא "לא חשוב התירוץ שהגית - העיקר, עשית או לא עשית?".
וכמו אצל המלך באגדה של סיפורי אלף לילה ולילה, כל יום אני צריך סיפור חדש כדי לא להרוג (את עצמי). אבל שלא כמו באגדה המפורסמת, אצלי גם אחרי אלף לילה ועוד לילה, אצטרך שוב סיפור חדש. המלך השתכנע אחרי אלף סיפורים שעדיף לא להרוג והאגדה באה אל קיצה, אבל אני צריך שוב ושוב לעבוד על עצמי, כיון שמה שעשיתי אתמול לא מספיק טוב עבורי היום, וגם אם עשיתי את זה אלף פעמים בהצלחה, עדיין אני מכור ואם לא אטפל בעצמי היום, זאת רק שאלה של זמן עד שמנגנון ההרס העצמי חוזר לפעולה מלאה.
במהות זה נשאר אותו דבר, למרות שכמובן הפעולות עצמן הופכות להיות קלות יותר ככל שהן מבוצעות יותר פעמים. קודם כל אני צריך להיכנע ולהודות בפני האני הפנימי שלי שאני לא אדם רגיל כיון שאני מכור. הצעד הראשון הוא הקריטי ביותר עבורי, ובלעדיו אין שום התקדמות. עם האמונה לכך שכח גדול ממני יכול להחזיר אותי לשפיות דעתי עליי לקבל החלטה: האם אני מוכן למסור את חיי ורצונותיי להשגחת אלוקים כפי שאני מבין אותו? אם כן - נותרו לי תשעה צעדים לבצע, לא על בסיס חד פעמי אלא על בסיס קבוע. עליי לערוך חשבון נפש, להתוודות בפני עצמי, בפני אלוקים ובפני אדם נוסף, להגיע לנכונות לוותר על פגמי האופי שלי, לבקש מאלוקים שיסיר אותם, להגיע לנכונות לכפר בפני מי שפגעתי בו, לכפר במישרין בפני מי שפגעתי בו, להמשיך בחשבון הנפש, להתפלל באופן קבוע ולהעביר את המסר הלאה.
בספר הגדול מתואר הרגע שבו חברים קוראים על תכנית הפעולה הזאת והם ממש בוכים (בתרגום לעברית זה משובש והבכיה הפכה לקריאה) "איזה תכנית! אינני יכול לעמוד בה". אבל גם מרגיעים אותנו על כך שלא התמכרנו ביום אחד ואין צורך לעשות את הצעדים ביום אחד. כל מה שחשוב זה שנשמור על כנות, פתיחות ונכונות. אם יש לנו את שלושת אלו - שום דבר לא יעצור אותנו מההחלמה.
