בס"ד
"את זו אני רוצה". אמר והצביע על המפוארת ביותר בחלון הראווה. ו... כסף לשלם עבורה יש לך? נשאל בפליאה. כן, ענה. הנה, שנים שאני חוסך בעבורה... ובגאווה מופגנת הניף צנצנת זכוכית שקופה עמוסה בצפיפות במטבעות ברונזה. החלטתי לרכוש 'בכל מחיר' קופסת אתרוג מוכספת. וזו היפה ביותר שיש לכם...
מבט מהיר מצידו של המוכר ההמום אל האוחז בצנצנת - מטר וקצת אנרגטיים במיוחד - הבהיר לו מעל לכל ספק, שהילדון הנמרץ שלפניו מעניין אותו. מאוד. המבט השני - אל הצנצנת - גילה שערכו של המטבע הגדול ביותר שנמצא שם אינו עולה על מחצית השקל. היו שם בעיקר עשרות אגורות. במבט שלישי הוא הבחין גם מטבעות שאינן בנמצא ועבר זמנן, בנות אגורה וחמש. "כמה כסף יש לך שם", הצליח ללחוש כשהתעשת. "בוא נבדוק". ענה הקטנצ'יק.
כבקי ורגיל אחז המתבגר בצנצנת, רוקן את תכולתה על הדלפק ובידיים רועדות החל למנות את אוצרו. שלא תחשוב, יש פה המווון.. אוהו חשב לעצמו המוכר, אחר הצהריים הזה הולך להיות מעניין. תגיד, בן כמה אתה? רגע, ענה הפספוס, אל תבלבל אותי בספירה, אני בן תשע חודש וחמישה ימים... וואו. אני באמת לא רוצה שתתבלבל, אבל תבין אותי, קשה לי להתאפק, לא כל יום נכנס לכאן מישהו בגיל שלך ורוצה לרכוש קופסת אתרוג יקרה שכזו.
ההינהון המבין חיזק את המוכר שהמשיך להקשות; ובכמה זמן הצלחת לאסוף את הסכום הזה? התבלבלתי - הודיע הזאטוט בקול עייף – כל העסק הזה לקח לי הרבה זמן, זה לא רק הכסף. קודם כל חיפשתי צנצנת ריקה, אחר כך שטפתי ניקיתי וייבשתי אותה, ורק אז התחלתי למלא אותה. החלטתי לקנות, רק כשהיא תתמלא. ואיך באמת מלאת אותה? אוהו, ת'אמת, זה היה לא פשוט. כל אגורה מדמי כיס שקיבלתי שמרתי. ויתרתי המון. על כל מיני דברים. כל יום שמתי משהו. היו לי ימים מוצלחים שיכולתי יותר וימים שפחות. היו גם ימים שבדרך הביתה איבדתי את מה שתיכננתי לשים בצנצנת, אבל לא התייאשתי, ידעתי שעם קצת סבלנות עוד יהיה לי... התאמצתי בשבילו.
בשבילו?! כן. בשביל אבשלי. פחח, 'חשבת שהקופסה בשבילי', ציחקק לעצמו. תראה, זה לא סתם אבא. מגיע לו. לא תמיד היינו ככה, שנים שבקושי דיברנו, וגם כשכן, האכלתי אותו קש. עשיתי לו פדיחות. פחדתי ממנו. התרחקנו. ומה גרם לך להשתנות? לטרוח כך עבורו? שאלות טובות יש לך... אממ אני חושב שנמאס להיות לבד. חיפשתי להתקרב למשהו אמיתי בחיים שלי. לא ביום. בתהליך. התקרבנו. ואז הבנתי שהוא תמיד אהב אותי. למדתי לאהוב אותו ורציתי לשמח אותו.
הושיט המוכר בעיניים נוצצות את הקופסא המהודרת ואמר – חמוד, הרי שלך לפניך. תאמין לי קיבלתי ממך מחיר מלא עבורה. תגיד, מתי היומולדת של אבשלך? של אבשלי חייך הילד? מחר, בראש השנה.
- - - - -
זאטוט בן תשע הנני. ההחלמה רכשה לי צנצנת. התוכנית לימדה אותי כיצד למלאה יום אחר יום. 'במטבעות'. כן, גם באגורות שפג תוקפן בעיני שאר בני האדם. מחר, עם התקדש 'יום הולדתו' של אבשלי אבוא אליו עם פרוטותי בצנצנתי. אבקש ממנו שינהג בי כאותו מוכר. שיתן לי לשמח אותו.