מראה.
כן כן מראה.
זו הפשוטה מאיקאה שאצלנו בחדר מהחתונה.
זו שהסתכלתי בה בפעם הראשונה מזה שנה לא רק למדוד חליפה.
אלא למדוד תחושה והרגשה להסתכל לעצמי בעניים, למדוד את עומק המבע.
אמרתי שלום נעים מאד אני ... מכור לתאווה .. סקסוהוליסט...
נפנתי ללכת מעומק ההכרה,
נראה היה לי ששמעתי לחישה מהבבואה,
אוהב אותך...

מאוד מזדהה.

גם לי עזר להצהיר מול מראה, כלפי אלוקים, על המצב שלי,
לנסות להביט לעצמי בעיניים, ולקבל את זה שאני חולה,
חולה נפש (וגם גוף ורוח).
זה לא דבר קל לקבל.
השונה הזה מאחרים,
שאני באמת, אבל באמת,
לא אדם רגיל. שפוי. נורמלי.

אבל הקבלה הזו היא המפתח להחלמה שלי.
ההכחשה רק מחריפה את כל הבעיות שלי.
קבלה גורמת להן להתחיל להיפתר.
אפשר להתחיל לפתור אותן רק מלמטה.