בעזרת ד׳ יתברך החונן לאדם דעת.

לא יודע איך זה בא לי, אבל לא הצלחתי להוציא לעצמי מהראש את הסיסמא שחוסמת את האינטרנט.
ביקשתי מחבר שלי שיחליף לי את הסיסמא ושישמור אותה אצלו. הוא החליף, ומיד אחרי שמתי לב שלאחר החלפת סיסמא ההגדרות מתאפסות, ויש ללחוץ ״הגבל דפדפן״ אחרת הוא חוזר. חבר שלי הלך והשאיר אותי עם דפדפן....
התחלתי... גלשתי... ראיתי...
ופתאום איזשהו קול שפוי יותר עלה לי לראש ואמר-״תתקשר אליו מיד ותקרא לו שוב, שיחסום את האינטרנט״.
התקשרתי, הוא הבין מיד במה מדובר, ובלי לדחות אמר ״אני בא עכשיו״. לא עברו 5 שניות עד שמיד סגרתי את כל הכרטיסיות בדפדפן ונשמתי לרווחה. איכשהו השיחה הקצרה הזאת שיחררה אותי מהטירוף, ידעתי שעוד דקה הוא יגיע ואני חייד לסגור מהר.
הבנתי משהו: אין לי פחד מהקב״ה בנושא הזה, אבל אם אני יודע שחבר שלי יגיע, אפילו שהוא יודע בדיוק מה המצב שלי בהתמכרות הזו, אז אני מתבייש מיד וסוגר את האניטרנט אפילו שאני יודע שהוא לא יהיה לידי בדקה הקרובה.
חבר׳ה, המלצה חמה-תתקשרו לחבר או לשותף ותאמרו לו מה אתם עושים ממש כרגע, זה כ״כ יבייש אותכם שאתם תפסיקו גם אם הוא לא ליד... מומלץ בחום!

א' ראית את ההודעה ששלחתי אליך?
ב' ניכשלתי היום

לפעמים זאת עצה טובה.
אבל בהחלט לא מספיקה. מנסיון.

חייבים למצוא עוד דרכים ועצות.

זלמן ומוטי ראוי יעצו לי מנסיונם להתקשר לחבר מהפורום ולספר לו על התאווה שפוקדת אותך, ברגע של התקפה.

הכלל הוא שהתאווה היא צורך נפשי שלנו שאנחנו לא אוהבים לחלוק עם משהוא אחר. זה משולב עם אוגואיסטיות טהורה. אני מרוכז כל כולי בעצמי. תאווה כזו פוקדת אותנו בחושך, במסתרים, כשאנחנו לבד ומרוכזים רק בעצמינו.

ברגע שאתה מספר את זה למישהוא אחר, אתה מתאר לו את ההרגשה שפוקדת אותך. זה מוציא את התאווה לאור יום. התאווה פשוט מתפוגגת ונמסה!

אני מציע לך לא להאמין לי אלא לנסות. אפילו פעם אחת.

אני אנסה.
זה נשמע לי חזק ביותר.