אתה איש די מכובד. מה זאת אומרת מכובד? אתה יודע, כמו הבן אדם ההוא מה שמו?... דמות די מוערכת בעיני עצמך, אתה די בטוח שגם בעיני אחרים. למען האמת קנית את זה די ביושר. לא סתם כבר שנים שאתה משתדל לעשות כל דבר כדי להתיישר עם המיינסטרים. בא נאמר לצורך העניין שאתה אברך כולל רציני בהחלט או אולי אפילו ראש כולל. בעצם אתה יכול להיות אפילו משגיח רוחני בישיבה מוערכת, רב קהילה, מנהל מצליח או יהודי טוב נזר הבריאה. מה שלא תהיה אתה מישהו אידיאלי, אחד שגאים לגור לידו, מישהו נורמטיבי לחלוטין.
אלא מה, משהו בפנים אפס... לא כל כך מסתדר. לא מדובר כמובן על בעיה רצינית שצריכה התייחסות דחופה ומידית, אבל בינך לבינך אתה יודע די טוב שהמשהו הזה אולי לא היה אמור להיות כך. האמת היא שהרבה פעמים כבר חככת בדעתך והפכת את הנושא על כל צדדיו. כמה טוב שאתה למדן ויודע פרק בהגות ובלימוד עיוני. גם נסיון החיים שלך תרם להבנה. על פניו מדובר במשהו די שולי וזניח, סתם איזה דפוס של התנהגות שמלווה אותך משחר טל בחרותך. גם בלי להבין בתורת הנפש פטרת את העניין בכל פעם כחוסר בגרות מוחלטת. נו, אז נשאר בך משהו ילדותי שאינו רוצה להתבגר. נכון שצורת הביטוי שלו קצת מביכה למען האמת אבל לא איש כמוך שייתפס לזוטות שכאלו.
אם כבר יש בעיה לדידך בכל הסיפור, זהו אולי בפן ההלכתי. בסתר לבך לא ממש הבנת מה כל כך נורא בדבר הזה. למה בכל מקום שופכים אש וגפרית בכל מה שקשור לעניינים אלו. רק אתה יודע כמה פעמים ניסית לחפש מישהו שלא ממש לוקח את הדברים בצורה כה חמורה. שאולי בכל זאת מתיר את העניין באופן כלשהו. הידיעה שמה שאתה עושה שייך לקטגוריה בעייתית כל כך לא נתנה לך מנוח אף פעם. אתה הרי לא חי את חייך הרוחניים רק בשביל אחרים. יש בך אמונה ולהט פנימיים בדרך שלך. וזה איך לומר מערער את כל העניין. קשה לחיות בידיעה שמדי פעם אתה שוב מועד.
ייתכן מאד שכבר הפכת כל אבן, קראת כל ספר, התייעצת (באנונימיות כמובן...) עם כל מי שיכולת, צמת בימי השובבי"ם ואף בסתם שני וחמישי, שפכת לב כמים לבורא עולם בכל עת מצא. התייאשת מפתרון, ניסית שוב וחוזר חלילה...
נחמה פורתא יש בכך שאף אחד לא יודע מהבעיה שלך. בכישרונך ויכולותיך המופלאות הצלחת להסתיר זאת גם מאשתך היקרה. רק זה מה שחסר לך שמישהו יידע על זה. אתה לא מעז אפילו לחשוב מה היה קורה אילו היו יודעים מה אתה עושה ועל מה אתה חושב. קריירת חייך המפוארת שנקנתה בדי עמל על הייתה בסכנת קריסה מהדהדת. מה יש לומר אתה בר מזל גדול. אפילו בפעם ההיא שלא היה חסר הרבה כדי שיגלו אותך... כנראה שבכל זאת אלוקים אוהב. אבל למרבה הצער זה לא עוזר הרבה לשלוות הנפש שלך.
פתאום יום אחד אתה מגלה שאתה ממש לא לבד. שיש עוד אנשים כמוך בדיוק שמתמודדים עם אותה בעיה, בהתחלה היית בהלם, התרגשת כפי שלא הרגשת בחייך. משהו בתוכך נמס לנוכח הידיעה המרעישה שייתכן מאד והדבר שהכי מכביד עליך אינו נובע מאוצרות רוע ותיעוב הצפונים בתוכך אלא זוהי סוג של בעיה הטעונה פתרון. הררי אשמה החלו נמסים יוצרים בדרכם מעיין מים חיים שהרעיף על נפשך העייפה טל חיים.
ואז משהו נתקע. כל העניין הזה לא נשמע לך. אתה מוכן לקבל אולי שאתה מתמודד עם בעיה לא פשוטה, האסימונים מתחילים ליפול לך אחד אחרי השני וחושפים את המקומות הרגישים כל כך באישיותך. כמו מגדל קלפים מתחילה לקרוס חומת ההכחשה שבנית לפלא במשך השנים. סוף סוף מישהו מבין לרוחך ונוגע בך בצלילי קסם. אתה מופתע איך מישהו אחר יכול להבין ולהרגיש את אותם התחושות בדיוק שאתה חש. איך כל מילה שיוצאת מפיו כאילו יצאה מפיך. מה יש לומר, אתה מזדהה כל כך עם ההגדרות שאין אפשרות שזה משהו אחר, אתה כנראה מכור לתאווה....
אבל זה מה שמקשה עליך. הרי עד היום שכנעת את עצמך למרות כל הקושי שהיה כרוך בכך שאתה מישהו נורמטיבי לחלוטין. ופתאום אתה שייך לקטגוריה ממש לא פשוטה.
מ כ ו ר ל ת א ו ו ה. אתה מתקומם, כל נימה ושריר שבך זועקים במרד כללי. אני? בדיוק אני? הו אלוקים, עשה שכל זה יהיה חלום רע שחלף ועבר כלא היה. אבל המציאות שבך חייה וקיימת. נושמת ומה לעשות גם בועטת בעיקר בך עצמך...
אז אתה מוצא את הסדק הצר דרכו אתה יכול לנפץ ולנתץ את האקסיומה הדמיונית האיומה הזו. מי אמר בכלל ש..., השיטה הזו בכלל בנויה על יסודות מפוקפקים והרב ההוא שאמר... והחבר שכתב ופתאום אתה משוכנע שכנוע עמוק שאתה ממש לא... וכל מה שהיה זה משהו אחר לחלוטין... הרי לא ייתכן שתובנות מקודשות בדם ודמעות על חטא ופשע ואשמה עד שמיים ייהפכו ביום אחד מזדונות לזכויות.
ואז זה מגיע שוב. תוקף ביתר עצמה, אתה מנסה בכל כוחותיך לא להגיע לשם עוד פעם ולו רק כדי להוכיח לכל מי שרק רוצה או לא רוצה לשמוע שזה לא מה שהם חושבים, שאתה כן יכול רק אם תרצה להיות אחרת. ואתה אחרי.... מובס מוכה ומושפל. ומשהו עמוק בפנים מתחיל להציק. קרן האור שניצתה בך ממאנת לכבות, מפלסת דרכה אל תוככי מוחך הכבוי במרד עצוב. כעת נוסף לכוחותיך מישהו חדש, אגו שמו. שלובי זרוע אתם פותחים באופנסיבה נגד כל סיכוי להחלמה.
ואתה מחליט לנסות שוב. קרן האור הופכת לתקווה המאירה את שמי חייך העגומים. המציאות סביבך הולכת ומשתנה ואתה מקבל פידבק מהסובבים אותך. הבלתי אפשרי הופך לחזון ריאלי לחלוטין ואתה חלק מהתמונה. עם כל הכחשה וחבטה נוספת אתה מחליט לעשות עוד כברת דרך, לקחת עוד סיכון – סיכוי קטנטן בדרך אל האושר ואתה כבר ממש ניצב על קו פרשת המים ואוטוטו חצית את אמצע הדרך לקראת היעד.
הלוואי ותגיע רחוק בדרך אל האל-חזור.
