זה פחות או יותר מה שכתבתי אתמול בערב לספונסר אחרי מעידה/ נפילה - (השארתי לספונסר להחליט):
הייתה לי מעידה/ נפילה (לא סגור על זה אבל אני חושב מעידה). מרגיש כל כך הרבה רגשות ביחד. כל כך הרבה תאווה בראש ובעיניים. לפעמים אני שוכח לשתף,  ראיתי היום ברחוב ובבית כנסת אנשים שהתאוויתי להם,  ועוד הרבה מחשבות קודמות של תאווה בעיקר על תמונות של אנשים שמצאתי בווטסאפ (אני סובל במחלה בתאווה לגברים לרוב,  שזה מקשה מאוד). המעידה הגיעה בכמה שניות כשמצאתי באינטרנט שיש בעיה בפילטר וחיפשתי מילת תאווה מפורשת מתוך דחף ומצאתי,  הסתכלתי כמה שניות,  קצת התפשטתי לפני כן והתלבשתי (היה ממש מהר),עזבתי והתחרטתי ואז יצא בסוף. דיברתי עם אלוקים אחר כך בלב שבור,  הרגשתי תחושה מוזרה שאני כמעט לא חווה-  שאלוקים אוהב אותי למרות הכל,  ונזכרתי בשיר דומה. התקשרתי למיליון חברים ואחד ענה ודיברתי איתו שיחה טובה. מתפלל לקבל ולקבל,  זה היה מעורבב גם באשמה על הלגימות הקודמות, שכל זה לא היה קורה עם לא הייתי לוגם. מוותר על הזכות להתאוות,  התאוה השקרית הארורה מביאה כ"כ הרבה כאב!  אני חסר אונים מול התאווה!  מתפלל לאלוקים בעל הכח שישחרר אותי מהתאוות והמחשבות האלה רק ללילה,  שישמור אותי שפוי לפני שאני משתגע.

הנה השיר המדהים שדיברתי עליו בהודעה, אני התייחסתי לזה לאלוקים, אבל יש הרבה פרשנויות:
יש שם בלב מקום שלמרות הכאב,  עדיין אוהב אותי
יש שם בלב מקום שלא התאכזב,  שעדיין בוטח בי
מסביבי יש סופה גדולה ורעש מתעתע
מונע לא נותן לראות
שבתוכי יש אור גדול אז למה לא אשתכנע
לחיות בתוך לא לחמוד
יש שם בלב מקום שלא התבלבל שעדיין יודע אותי
יש שם בלב מקום שאין בו ספק שבסוף אהיה רק עצמי
יש שם בלב מקום שלמרות הכאב עדיין אוהב אותי

תודה, בערפל שבו אני נמצא היום עוזר לי להרגיש שאני לבד.
השיר נגע לליבי.

נתן במתנה

אוהב מאוד את השיר הזה.
הוא של יוני גנוט ולהקת "בין השמשות"
(באלבום הראשון שלהם),
וגם הלחן שלו מרגש ונוגע.
מי שממש רוצה אשתדל לשלוח לו אותו.

פירשת את השיר על אלוקים.
אפשר גם לפרש אותו על החלק בנפשי שעוד לא התעוות,
זהו הביטוי שמופיע ב"ספר הגדול" ביחס לחלק בנפש האלכוהוליסט,
שבו הוא אוהב באמת ובתמים את אשתו,
למרות כל ההתנהגות החולה שלו,
שנובעת מחלקי הנפש הרבים המעוותים.