האמת שכבר התייחסתי לנושא הזה בקצרה פעם אחת, אבל נראה לי שצריך לכתוב על זה שוב כעת, בפרט לאור העובדה שאנחנו מתחילים בעז"ה קבוצה של הצעדים, וזאת נקודה שהרבה שואלים אותה. אז מה באמת יש בצעדים האלו שאין לנו כיהודים שומרי תורה ומצוות? הרי כל צעד כשאני מסתכל עליו, ברור שהוא נלקח ישירות מהתורה הקדושה.

הנה השוואה קצרה:

הגענו לאמונה שכוח גדול מאתנו יכול להחזיר את שפיות דעתנו. מי לא מאמין שהקב"ה יכול לרפא כל חולה ובודאי אותי?

החלטנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוהים. זה כבר ממש מגוחך. אני הרי יהודי מאמין. ברור שאני מוסר לו את חיי.

עשינו חשבון נפש מוסרי, נוקב וחסר פחד. מי כמוני עושה חשבון נפש בקריאת שמע שעל המיטה ובימים הנוראים?

וכן הלאה וכן הלאה.

אז אם אני כבר מכיר את הכל ועושה את הכל, למה אני צריך את הספר הזה של הגויים שילמד אותי איך לחיות עם הקב"ה? ולמה אני צריך לשבת ביחד עם חברים מכורים כמוני ולא יכול פשוט ללכת לשיעור בבית הכנסת הקרוב וללמוד איך להתקרב לה' יתברך? אז כן, באופן תיאורטי אם אני אקח את ספרי המוסר והחסידות באותה רצינות שאני מתייחס לעבודה שלי על הצעדים - זה יעבוד, אבל למרבה הצער זה לא המצב. אני לומד משהו בספר קודש ובמקרה הטובה מנסה אפילו ליישם את זה, אבל בשום פנים ואופן אני לא חי בידיעה ותחושה ברורה: אם אני זז מילימטר ממה שכתוב כאן - זה הסוף שלי.

כשאני לומד בשיעור תורה על חומרה של לשון הרע (לשם דוגמא), לא נראה לי שאני יתחיל לבכות רק בגלל שאתמול דיברתי עם מישהו לשון הרע עסיסי. אני מקבל את זה יותר בגדר של המלצה. אבל כשאני הולך לקבוצה וקורא צעד מסויים, אני שומע את כל החברים חולקים את החוויות שלהם בהתמודדות על זה, וכולם אומרים את אותו דבר: אני חייב לחיות ככה, אם אני רוצה סיכוי להמשיך לחיות.

לא זכור לי שראיתי אדם פורץ בבכי באמצע שיעור בבית כנסת בגלל שהוא קרא משהו שסותר את מה שהוא עשה לפני כן, אבל ראיתי ושמעתי אנשים בוכים בקבוצות כי הם לא הצליחו להמשיך לחיות לפי התכנית. אני לא מדבר דווקא על אנשים שנפלו, אלא על אנשים שנתקלו בקשיים ליישם את הצעדים בחיים הרגילים שלהם. זה אותם דברים שכתוב בתורה, אבל אני הוא זה שלא לוקח ברצינות את התורה. אז אין לי ברירה אלא להתחיל את המסע שלי אל התורה מאפס. קודם כל להתחיל לחיות עם הקב"ה באמת, ואז להתקדם הלאה.

כן, כל התשובות נמצאות בתורה. כן, התורה היא התשובה לכל המחלות. אבל אני זה שלא בסדר, ואני חייב להתחיל לעבוד ברצינות. הדרך היחידה שבה אני יכול לעבוד ברצינות היא בקבוצה. רק עם אנשים חולים כמוני אני מסוגל להתמודד עם הפגמים באישיות שלי, לשים את הכל על השולחן ולבקש עזרה מאלוקים ומהחברים.

אתמול הייתי בקבוצה והיה שם חבר שנפל אחרי תשעה חודשים של נקיות. בשבילי, לראות אותו בוכה ולשמוע אותו מרוסק, היה שווה הנסיעה הארוכה וההשתתפות בקבוצה. זה לא ספר מוסר - זה המוסר בעצמו. לא צריך לספר לי על כמה חמור לעבור עבירה. אני רואה מולי דוגמא חיה, אדם שבור שמבקש עזרה. ועבורי זה שיעור מאלף לכך שהנקיות שלי היא לא דבר מובן מאליו, ממש לא. קיבלתי שיעור ששווה עבורי מליונים - והוא היה בחינם. זה הזכיר לי שוב שאם אפסיק את העבודה על הצעדים - אני אמות.

לצערי, עוד לא מצאתי שיעור מוסר או חסידות שיעשה את העבודה הזאת עבורי.

שלום רב
אכן אין שום דבר רע במוסר וחסידות (שתי שפות לאותו תוכן)
אני מסכים ומזדהה עם האמור ומוסיף שלצערי לא חסר לי כלום ב"וידעת היום"
מה שאני לא מצליח לעשות זה "והשבות אל לבבך", וכבר אמרו שמסע החיים הוא בס"ה 40 ס"מ
מהמוח ללב,
ואנו החולי לב-רגשית לעולם לא נצליח להשלים את המסע באופן קונבנציונלי, אנו זקוקים לניתוח מעקפים,
וכאן נכנסת התוכנית לתמונה, תכנית 12 הצעדים הינה תוכנית עבודה, והיא אינה עובדת אא"כ עושים אותה,
לא קוראים עליה, לא מדברים עליה, לא משתתפים בקבוצות, זה לא מספיק, צריך לעשות אותה, עבודה רוחנית שמשנה את כל האישיות שלנו, את הרגשות והחויות שלנו, את האופן בו אנו מגיבים למצבים משתנים וקשים,
אשרי מי שזוכה לצעוד בצעדת החיים,
זו ההזדמנות שלנו להתחיל לחיות בעולם האמיתי
בהצלחה
מוטי

בס"ד

אני לא יודע מה איתכם אך כל פעם שאני קורא כאן עקרונות להחלץ מהתאווה אני מוכה תדהמה מכך שאני מרגיש כאילו אני קורא מאמר של רבי נחמן,הדמיון מדהים(חוץ מהשפה התורנית כמובן),כרגע אין לי סבלנות לעשות השוואות אבל אני בטוח שכל מי שלמד קצת מתורת ברסלב יודע על מה אני מדבר.
כך שאין שום רע בלימוד מוסר וחסידות או גמרא,אלא שיש דברים שהם עוצות לאנשים פיקחים\שפויים\לא מכורים ואנו לא כאלה,וקשה לעשות את החילוק הזה.

אוי לא, ממש לא התכוונתי שיש משהו רע בלימוד מוסר או חסידות. אני מתנצל על כך שהדברים לא היו מספיק ברורים.

הכוונה היתה כמובן כפי שאתה כותב שזה פשוט לא עוזר לי כיון שאני לא בסדר.

שלום
אני רוצה להוסיף פרט מענין,
הספונסר שלי אסר עלי באופן זמני ללמוד מוסר,
מכיון שבאופן אישי כרגע מוסר מביא אותי להלקאה עצמית ודיכאון,
שעלול לגרום לי לבריחה לתאווה.
כמובן שזו הוראה אישית מותאמת למצבי הפנימי.
אני מקווה לחזק את רוחי עד שאוכל לעשות חשבון נפש מפוכח ולא הלקאה,
ואז אוכל לחזור ללימוד המוסר האהוב עלי כל כך.
באהבה
מוטי

בעז"ה עוד אכתוב על כך פוסט נפרד וארוך, כי יש לי ממש הרבה מה להגיד על הדיון המשמעותי כאן. כרגע אסתפק בתמיכה בידידנו בעל השם באנגלית שהשווה בין השיטות של 12 הצעדים לשיטה של ברסלב.
מוטי, יש דרכים רוחניות שמדגישות את 'הרצוא' את 'הבינוני' ואת הצורך לשמור על רמה גבוהה של נקיות. יש דרכים רוחניות אחרות שמדגישות את ה'שוב' , את העובדה שלמרות שנפלנו יש לנו סיכוי. ר' נחמן, שהיה איש שבור בעצמו, ראה שליחות בהדגשה של ה'שוב'. לכן, יש בכתביו הרבה מאוד עידוד ותמיכה (אני אישית קורא בספר 'משיבת נפש' כל בוקר אחרי התפילה כבר בערך שנה, וזה ממש בבחינת 'חיזוק יומי' מבחינה רוחנית).

אני מסכים עם זלמן, שההבדל המהותי בין לימוד מספר לקבוצה הוא שבקבוצה הדברים הם 'חיים' - הם 'באמת'. אגב, גם בברסלב כותבים כל הזמן שיש הבדל עצום בין לראות את ר' נחמן אומר את התורות שלו ובוכה כשהוא אומר 'אין יאוש בעולם כלל' לבין לראות כתוב את המילים 'אין יאוש בעולם כלל'. כפי שאמרתי אלו רק מחשבות ראשוניות, ואשתדל לכתוב על כך יותר.
נתן

מאד מזדהה בענין ש12 צעדים מקורם בספרות חז"ל...
עוד חזון למועד...
אך כן צריך להשים לב...