הימים האלו שבהם החגים נגמרים והשגרה מתחילה זכורים לי תמיד כימים מאוד לא קלים. נכון, גם היציאה מהשגרה לחגים והעומס של הרגשות והלחץ לא פשוטים בכלל, אבל החזרה לשגרה מפחידה אותי וקשה לי מאוד. זה לא שאני לא אוהב שגרה, אלא שמשהו בימים האפרוריים האלו של סוף תשרי תחילת חשון מאוד כבד עליי.
אולי זאת לא רק השגרה שמתחילה והחגים שהסתיימו אלא גם העונה הזאת שבה מתחילה השלכת (לפחות איפה שאני גר...) והשמים מתחילים להיות מעוננים, הימים מתקצרים וכבר בחמש וחצי נהיה חושך בחוץ, והידיעה שבחודש הקרוב אין שום דבר מיוחד לצפות אליו, הכל ביחד משרה עליי דכדוך.
בעבר זה היה תמיד מתכון לנפילות, כי מה יותר טוב מאשר לקבל מנת תאווה שתעשה לי קצת טוב על הנשמה (כמובן עד לרגע שבו זה יעשה לי מאוד רע), לשכוח הכל, ולשקוע בתוך עולם הפנטזיה, שם הכל תכנית כבקשתך ואין צורך להתמודד עם כלום. כשאני בתוך התאווה, אין חשבונות לשלם, אין עבודה לעשות, אין אישה לעזור לה, אין ילדים שצריך להשכיב - כלום, כל הדברים האלו הם זיכרון רחוק ומעומעם, משהו שלא נוח להיזכר בו ואין גם שום חובה באמת להתעמת איתו. זהו הכח של התאווה עבורנו, ולכן למעשה אין הבדל בין סמים או תאווה, כי שניהם מספקים את אותה תוצאה, כאשר שניהם פועלים על האזורים במוח שנותנים לנו הרגשה מזוייפת של עונג וגורמים לכל החלק החושב לצאת להפסקת פרסומות.
בהחלמה אמרו לי שאין הבטחה שלא יהיו קשיים בחיים אלא שנדע להתמודד איתם. אז נכון שחלק מהקשיים בחיים נעלמים כאשר אנחנו מתחילים לקחת אחריות על עצמנו, ויש גם דברים שאלוקים פותר עבורנו, אבל יש דברים אחרים שאנחנו ממשיכים להתמודד איתם. אני מאמין שיש חברים שהחזרה מהחגים אל השגרה בתקופה הזאת לא מפריעה להם יותר, אבל אצלי זה עדיין לא קרה והזמן הזה הוא מאוד קשה עבורי. ההבדל הוא שכעת אני יכול להתמודד עם הקושי הזה גם בלי לברוח. וזה נס, לא פחות.
אתמול בערב הרגשתי את הדאון הזה מתלבש עליי עם ההרגשה השקרית שאין תקוה. זהו כמובן ההבדל בין המציאות לבין מה שהראש שלי מספר לי. במציאות ישנם קשיים אבל הם לא סוף העולם וכשהם יעברו - השמש תזרח שוב והכל יהיה בסדר עוד פעם, אבל לעומת זאת הראש שלי מספר לי שזהו, אפוקליפסה עכשיו, סוף העולם הגיע וכל מה שנשאר לי זה רק לצרוח: תעצרו את העולם אני רוצה לרדת!
התכנית מלמדת אותי להתמודד עם הדברים האלו. השינוי המרכזי הוא הצעד השלישי ("החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו"). נכון יש לי קשיים אבל זה מה שאלוקים רוצה כעת. אני יכול לקבל את רצונו או לנסות להילחם איתו, אבל המציאות לא תשתנה. כאשר קיבלתי את רצונו של אלוקים בחיי, כבר נהיה לי הרבה יותר קל. אחר כך עשיתי את הצעדים ארבע עד שבע בצורה לא פורמלית כאשר הבנתי איזה פגמי אופי מנהלים אותי, שיתפתי את אשתי בהם ואז אחרי שקיבלתי מוכנות להשתחרר מהם, ביקשתי מאלוקים שיעזור לי וישחרר אותי מהם.
זה עבד אתמול. זה עובד היום. זה כל מה שחשוב עבורי.
