אתמול ראיתי שוב והפעם עם אשתי את הסרטון על אמפתיה וסימפטיה.

שוב הבנתי שכדי להתחבר לשני אני חייב להרגיש את מה  הוא מרגיש.

הבת שלי העוד מעט בת 7 נכנסת הרבה למצבי חרדה ובריחה.
אני מנסה לבוא אליה ולהיות שם לצידה. כשכולם (לפי ראות עיניה) נגדה, אני נמצא שם לצידה.

בשבת האחרונה זה קרה שוב.
חגגנו יומולדת 3 לאחותה הקטנה ולמרות כל ההכנות והדיבורים לפני זה היה גדול עליה.

היא בכתה והשתוללה ולקחתי אותה לחדר.
הייתי איתה שם כשעה שלמה.
א"ת שהצלחתי להרגיש אותה והיא הסכימה שאשאר וקראתי לה 2 סיפורים.
לאט לאט היא גם הסכימה שאשים לה פיג'מה והשכבתי אותה לישון.

ממש א"ת.
אני מצליח לתת לה את מה שאני בתור ילד קטן רק יכולתי לחלום.
אני נותן לה אבא ואולי גם אמא.
אני נותן לה משענת ומקום להתנחם בו.
היא כבר לא לבד בעולם.

למרות שהורי הביולוגיים חיים וקיימים מעולם לא הרגשתי שיש לי כאלו.
זה היה מלווה בתחושות בדידות נוראיות שנתנו לי להבין שאני לבד בעולם.
אבל המשכתי לחפש אותם בכל מיני דמויות בחיי ביניהם אשתי.

לאחרונה בעקבות טיפול זוגי שאנו עוברים אני לומד להפסיק לחפש ולהבין שלעולם לא יהיו לי אמא ואבא בשר ודם.
אני מוצא את אמא ואבא שלי באלוקים,  בתכנית והחברים.
לעולם כבר לא אהיה לבד.

מרגש מאוד. תודה רבה.
גם לי יש בן שסובל מחרדות, ואני כל פעם מופתע מחדש כשדווקא אני זה שמצליח להיות אתו ולהכיל אותו ולהרגיע אותו. אני יודע בוודאות שזה לא אני, אלא רק בזכות אלקים והתכנית

מדהים.
תודה רבה על השיתוף!