אדם צריך וחייב לדעת את מקומו – שיש לו יצר- רע! יש לו! והוא לא יעזוב אותו עד הרגב האחרון שזורקים לקבר! כשאדם נעשה מודע לעובדה הזו, למציאות הזו, שיש לו יצר-רע, הוא מתפלל אחרת לגמרי על כל דבר ודבר בחיים. על כל קדושה, על כל מצווה, הוא יודע שיש לו יצר-רע - לכעוס, לאכול בתאווה, לישון בתאווה, לבטל תורה, לדבר לשון הרע וכו' וכו', הוא יודע את הסכנה, והוא מכין את עצמו להינצל ממנה, על ידי הרבה תפלה ומעומק הלב, שה' יציל אותו מיצרו-הרע, כי הוא יודע את הגמרא בקידושין שאומרת, שאלמלא הקדוש- ברוך-הוא עוזרו, אינו יכול לו!
מה ה' רוצה מהאדם, במלחמה הארוכה בעולם הזה? קודם כל ה' רוצה מהאדם, שידע שיש לו יצר-רע! ומה על האדם לעשות? להתפלל על כל דבר, שיש לו בו יצר-הרע, שזה למעשה כל דבר שבקדושה. ה' לא רוצה שהאדם ילקה את עצמו, יכעס על עצמו, יהיה עצוב ושבור ומיואש מזה שיש לו יצר-הרע, שהרי האדם לא ביקש זאת, שיהיה לו יצר-רע, ולא הוא ברא את עצמו עם הטבע הזה, אלא כך ברא אותו ה', וה' לא בא בטענות לאדם, למה יש לו יצר הרע, הוא רק רוצה שיהיה מודע לזה, ויתחיל להתפלל.
והיסוד של הכל, והיצר-הרע הכללי והגדול ביותר, זה היצר-רע של הניאוף. אדם שיש לו נקודת אמת, יודע, שיש לו נסיון יומיומי על שמירת העיניים. הוא יודע היטב שיש לו יצר-רע, שהוא לא יכול בשום אופן להתגבר עליו, אלמלא ה' יהיה בעזרו, ולכן הוא מבקש מה' כל יום: תרחם עלי! שאלך עם עיניים עצומות, שלא אפתח את עיני, שלא אסתכל על מה שלא שייך לי וכו'. כך הוא מתפלל כל יום, לפחות חצי שעה, שזה המינימום של המינימום, בשביל להינצל מכזה יצר-רע גדול שכל היהדות וכל הקדושה וכל הגאולה תלויה בהתגברות עליו. ובחצי שעה שהוא מתפלל, הוא מתפלל באמת, מעומק הלב, כאדם שנלחם על חייו, ולא מן השפה ולחוץ, כי ברור לו, שכמה מלים חלושות, זה לא מספיק בשביל כזו מלחמה גדולה.
כל מי שיבין ויפנים את היסוד הזה, שהעיקר הוא להיות מודע ליצר-הרע שלו, ואז להתפלל, הוא יתחיל לחיות חיים אחרים לגמרי, של תפלה והתעלות תמידית, כי בודאי ה' מחכה לתפלה של כל אחד ורוצה לעזור לכל אחד להתגבר על היצר- הרע שלו, וכל מה שמעכב, זה רק השקר וההסתרה, שהאדם לא מבין את זה, וחושב שישדרכים אחרות להתגבר על היצר-הרע מלבד תפלה, ואז הוא נשבר כשהוא לא מצליח או שמתייאש ונכנע ליצרים שלו.
