מספיק להזכיר היום את המילה "התמכרות" ולראות את התגובה של אנשים, כדי להבין שהיום מדובר במגיפה במימדים מבהילים. כבר לא מדובר רק על מכורים לסמים או אלכוהול אלא להמון דברים אחרים, שהמשותף לכולם היא התוצאה ההרסנית שלהם. לא משנה אם מדובר בחומר שצורכים אותו או בהתנהגות מסויימת, התוצאה היא אותה תוצאה. וכמובן, על כל אחד שחולה במחלה הזאת יש רבים אחרים שסובלים ובראשם בני המשפחה.
בשני העשורים האחרונים, ככל שחקר המוח התפתח, כך נהיה ברור יותר כל הנושא הזה של התמכרות. בעוד בעבר היו הדברים מבוססים בעיקר על נסיונם של המכורים עצמם, היום הפך כל העסק לנושא מדעי-רפואי כמו כל מחלה אחרת. גם המחלה וגם הדרכים להחלים הם היום דברים שניתן לראות בסריקות מוח שונות כמו MRI, ופסיכולוגים, פסיכיאטרים ודומיהם מתקדמים בחקר ההתמכרויות עוד ועוד כל הזמן.
ולמרות הכל, למרות ההתקדמות הרבה, עדיין הדרך המרכזית להחלמה היא שיטת 12 הצעדים, שמייסדיה לא היו אנשי מקצוע, ולא כתבו אותה על פי אף אמת מידה מדעית או רפואית. במרכזי גמילה בכל העולם משתמשים בשיטה הזאת, וגם כאשר מוסיפים לה כלים נוספים כמו טיפול מקצועי או במקרה הצורך טיפול פסיכיאטרי, עדיין היא הבסיס לכל שאר הכלים. ההבנה שמדובר במחלת נפש שיש לה שלושה מרכיבים נפשי, גופני ורוחני, מקובלת היום כמעט על כל מי שמטפל בהתמכרויות.
אחוזי הגמילה בעולם כולו אינם גבוהים, ואחוזי הגמילה מהתמכרות למין נמוכים במיוחד. ועדיין, מי שעובד את התכנית ברצינות ובהתמדה, יודע שיש לו סיכוי. התכנית עצמה היא פשוטה, אבל בפירוש לא קלה, ומה שחשוב יותר היא שהתכנית הזאת עובדת. הבעיה היא שהתכנית עובדת רק אם עובדים אותה...
אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים, אבל אם אנחנו באמת ובתמים מוכנים לעשות הכל כדי להחלים, אז יש כאן תכנית עבורנו והיא עובדת. יש קשיים בתהליך, יש קשיים גם אחרי תקופות של החלמה, יש לפעמים מעידות ויש בעיות אחרות בחיים, ומי שמבטיח לנו ניסים ונפלאות בלי מאמץ - פשוט משקר. אם אנחנו מצפים לתכנית קלה ונעימה שתעשה עבורנו את העבודה ואחר כך נחיה באושר ובעושר עד עצם היום הזה, אז באמת התכנית הזאת איננה עבורנו. למעשה, התכנית היא בדיוק ההיפך מכך, כי היא אומרת לנו שיהיו קשיים - אלא שנדע איך להתמודד איתם. היא אומרת שנמשיך לרצות תאווה - אלא שנוכל לוותר על כך.
התכנית עובדת. השאלה היא האם אנחנו מוכנים לעבוד.
