באחד מימי החנוכה התאספנו כל המשפחה המורחבת בבית למסיבה משפחתית. בתפריט הערב: סופגניות, לביבות ופיצה. בא לי בטוב לאחר יום ארוך של התרוצצויות. עשרות מגשים הוכנסו לחדר להשביע את הפיות של, בלי עין הרע, עשרות בני המשפחה. המשפט הנודע נזרק לאוויר: "כל אחד שתי חתיכות" טוב, אצלי חתיכות זה מה שאני מחפש באינטרנט אבל מה זה קשור עכשיו? אני בהחלמה!
אז זהו, שהחתיכות הללו היוו בעיה לא קטנה עבורי ולא בגלל הפיגורה שלהן. אני הייתי רעב, אפילו רעב מאד וברגע שהונחו שתי החתיכות בידי ישר נשאתי את עיניי לתור אחר החתיכה השלישית. הרי כל משתתפי המסיבה יודעים שאני הכי רעב מבין כולם ובהסכם העודפים שחתמנו זה עתה מגיע לי ורק לי כל חתיכה שלא מתחלקת שווה בשווה בין הקואליציה. תוך כדי שאני בולס את החתיכה הראשונה, אני קולט חצי מגש יושב לו ככה עם מכסה פתוח. "אח.. הנה יש מספיק אפילו לתוספות אבל בטח כולם יאכלו לי את זה.. בטח לא ישאירו לי דבר, וזה הם עושים כדי להתנקם בי!" אנני יודע למה הם רוצים להתנקם בי אבל אני לא יכול לחשוב על סיבה אחרת למה כולם יאכלו את כל הפיצות הנותרות למרות שבפירוש הבהרתי שאני הכי רעב מבין כל הנוכחים. האם הם לא קראו את מה שכתבתי פה אך לפני מספר שורות??? אדיוטים.
ואז פתאום התכנית התחילה לעבוד.. הסיטואציה הזו הזכירה לי שיחה שנהלתי עם הבן שלי רק בלילה הקודם לליל הפיצות.
לכבוד חנוכה החלטנו לקנות לו צעצוע שהוא מבקש זמן רב. הוא באמת שמח בצעצוע החדש שלו, אבל הוא יותר שמח בקטלוג של הצעצועים הנוספים שהוא יכול לבקש שהיה בקופסא גם כן. הוא התחיל להצביע לי על התמונות של ההצעצועים המשלימים לסט הזה ואמר שעכשיו צריך לקנות אותם.
ילדי חביבי, אמרתי, תשמח במה שזה עתה קיבלת! אנחנו לא מתכוונים לקנות לך את כל הקטלוג והצעצוע היפה הזה הוא די והותר למלא את רצונך, אז תשמח בו. אז למה אני יכול לומר את זה לבן שלי ולא לעצמי? בגלל שאני משהו שמתחיל ב-ח' נגמר ב-ה'.. כן כן, אני חולה.
פתאום שמתי לב שתוך כדי החיפושים שלי אכלתי כבר את רוב החתיכה הראשונה ואני בכלל לא נהנה ממנה. יש לי כבר בידיים שלי שתי חתיכות אך אני אפילו לא יכול להינות מהן רק בגלל החיפוש אחר השלישית!
את התיסכול שלי מהמצב התחלתי להפנות לעבר טינות כלפי כל הסובבים שלא מבינים שהחתיכה השלישית היא היא תסב לי אושר. מצב אשר יכול להיפתר רק ע"י עונג מיידי, במקרה שלי, התאווה.
מהר התפללתי לאלוקים שיעזור לי להינות מחתיכת הפיצה שבידי, להינות, רק ממנה, אפילו לא לחשוב על החתיכה השנייה המחכה לי בקוצר רוח ולגבי השלישית, רצונך יעשה, אם יישאר, מה טוב, אם לא, עוד יותר טוב.
פתאום שמתי לב שלחתיכה הראשונה יש טעם נפלא, והיא מלאת רוטב וגבינה צהובה ממש כמו שאני אוהב.. כשאכלתי את החתיכה השנייה שמתי לב שהתוספות שלה טעימות. ואז.. ואז אחד הילדים לא רצה לגמור את הפיצה שלו, אז למה לא, זכיתי גם לעוד חצי פיצה.
הסיפור הזה היה אמור להסתיים בשירותים, איפה שהייתי מוציא את כל התסכול שלי על הסובבים בדרכים המקובלות.
הוא דווקא הסתיים עם ערב מאד נחמד עם אשתי וטיול נפלא עם הילדים שלי למחרת.
נס חנוכה.
