לפני כשבעים וחמש שנים, האלכוהוליסטים הראשונים שהחלימו, כתבו על עצמם שהם למעשה "אלרגיים" לאלכוהול. הם לא יכלו להוכיח את זה בכלים המדעיים שהיו באותה תקופה, אבל הנסיון שלהם היה ברור: בעוד אדם רגיל יכול לגעת בקצת אלכוהול ולהחליט להפסיק, הרי שאצלהם זה חסר סיכוי, והלגימה הראשונה תוביל בהכרח הלאה, בלא יכולת לעצור. לזה הם קראו אלרגיה, כדי לתאר את התגובה הלא-רגילה שיש לגוף שלהם כשהוא נחשף למשקה.
כאשר הם כתבו את הספר שלהם שהתבסס על ההנחה הזאת, הממסד הרפואי גיחך. אפילו ד"ר סילקוורט שראה בעצמו את אלו שהיו במצב נפשי וגופני חסר תקוה והחלימו, חשש לפרסם את חוות דעתו בראש הספר הגדול, ולבסוף היא נדפסה ללא חתימתו. רק כעבור שש עשרה שנה כאשר נדפסה המהדורה השניה וכבר לא היה ניתן להתווכח עם ההצלחה של דרך הצעדים, נדפסה חוות דעתו לצד שמו בפתח הספר.
אבל מאז עברו הרבה שנים וחקר המוח הפך למדוייק ומדעי. כבר לא מדובר רק בהנחות המתבססות על פי הנסיון של המכורים, אלא עובדות שניתן לראות ולמדוד בסריקות מוח שונות, כולל בסריקות מוח של מכורים לתאווה, או אפילו באופן ספציפי יותר - סריקות מוח של מכורים לצפיה בפורנו.
אז מה קורה במוח של המכור לפורנו ובמה זה שונה ממה שקורה במוח של אדם רגיל? לאחרונה בוצע ניסוי פשוט בו נבדקו 24 מכורים למין בגילאים שונים, לצד קבוצת ביקורת (אנשים רגילים שאינם מכורים לפורנו). כולם הוכנסו לסריקת מוח כאשר במהלכה הם נחשפו לפורנוגרפיה. התוצאות היו מדהימות, וניתן לראות אותם בצילומים באופן שלא ניתן להתכחש אליו.
בזמן שאצל קבוצת הביקורת היתה הפעילות המוחית נמוכה ובגבול הסביר, הרי שאצל המכורים למין החלה פעילות מוחית בקנה מידה ענק ואזורים שלמים במוח היו נראים כמו לוח מחוגים של מטוס שעומד להתרסק. הכל הבהב וקפץ והשתולל, והיה ברור שמתרחשת כעת במוח פעילות חריגה.
אז כאשר אני אומר "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה", זה אומר דבר מאוד מאוד פשוט. זה אומר שאני לא אדם רגיל, ובפירוש לא יכול לשלוט בתגובה שלי לתאווה. זה אומר שאם ארשה לעצמי לגימה אחת קטנה של תאווה, המוח שלי יגיב בצורה מאוד קיצונית, ולא יאפשר לי להפסיק.
לכן, כדי להישאר נקי, אני צריך את אלוקים.
