הרבה זמן תהיתי על ייסורי גמילה, כשהייתי ילד ראיינתי מישהו שהיה מכור לסמים קשים.
אני לא אכחיש,בתור ילד הסיפור שלו תפס אותי עד היום,אני זוכר שהוא ציין ייסורי גמילה
לא פשוטים,אני אישית הרגשתי קריזים במשך המון זמן ולא ידעתי לקשר את זה להתמכרות,
היום ברוך השם אני עושה את הקישור,זה התבטא בקשר שלי עם הקרובים לי,ולאנשים שהיו סביבי,
הייתי מסוגל בשנייה לעלות לטורים עוצמתיים שהיו תוקפים את כל ההוויה שלי,מרעידים
אותי ברמות שאני נותר חסר כוח וחסר אונים,ואני מדבר פה על שנים,
ולא רק זה חוויתי טראומות בעברי,שהשפיעו לי כנראה גם על המצב רוח.
היו לילות חסרי שינה של דיכאון,ושל חוסר אונים,עם זאת אופטימיות קיצונית
לעבר דיכאון משפיל,בניסיון לפתור את ההתמכרות בכוחות עצמי.
אומר לעצמי זו הפעם האחרונה וממשיך,ממשיך כמו גלגל, גלגל כזה שלא עוצר
,כתבתי על זה,כתבתי על התחושות שאני חווה מבחינה פסיכית או אם תרצו לקרוא
לזה נפשית.
כתבתי על החוויות האלה כשעוד לא ידעתי להגות את המילה קבוצת תמיכה.
היו זמנים שמרוב קריז,הייתי עוזב הכל,נכנס למצב מסויים אותו מצב פסיכי של קריז
שוכח מהכסף שוכח מהכל,ונוסע לבית בושת.
אנשים אני מרגיש צורך לשתף אתכם,
אני בנאדם שמאמין בתחרות,
ובתחרות הזאת מול עצמי לבד,מכור ושבור לא ניצחתי
נו אתם יודעים על מה אני מדבר?!?1 תחושה כזאת של גמילה.
