זה אומר שאני לא יודע מה אני רוצה או מה טוב לי?
לגבי זה נכון מאוד.
בהתחלה חשבתי שטוב לי להתאוות.
ואחר כך, כשסבלתי מכך,
חשבתי שיש לי פתרונות טובים כיצד לצאת מזה,
ולמרות שאף אחד מהם לא הועיל לי,
המשכתי לנסות שוב את מה שלא עבד,
בתקווה מטומטמת ש"הפעם זה יהיה אחרת"...
איך אדע לתכנן את העתיד אם אין באפשרותי לראות אותו
לפי מה שאני מבין כעת,
כשאני לומד יותר להתחבר באמת לאלוקים,
אני גם יותר יודע מה הוא רוצה ממני.
ב"ספר הגדול", ספר הבסיס של תוכנית "12 הצעדים",
אכן מדברים על כך שבתחילת הדרך,
כאשר איננו מיומנים בהקשבה הפנימית הזו,
יש אפשרות שנטעה, ואפילו בצורה טיפשית.
גם גדולי ישראל כתבו על כך.
מלבד זאת, אני חושב שכשאתקדם יותר,
אתכנן פחות את העתיד (אם כי אינני אומר שבכלל לא),
ואתמקד יותר בשאלה "מה הדבר הנכון הבא".