שוב הייאוש הזה.. בכנות כבר נמאס לי לכתוב את אותם דברים. לחזור לאותה נקודה. מרגיש שאני לא מתקדם. אולי בצעדים מתקדם קצת בין הנפילות, אבל אז נופל , ומרגיש כאילו לא עשיתי כלום.
אני לא בלימודים היום ומחר, כי יש לי מחר בגרות. גם יש ריק בלי מסגרת, וגם יש לי דברים ללמוד. מתכון לאסון.
מצאתי את עצמי בשירותים עם הפלאפון, ולא הרבה זמן אחר כך כבר הייתי עמוק בתוך החיפושים, וגם מציאות שונות. ככה הייתי במשך כ50 דקות, לא מתקדם, רק חופר לעצמי בור ליפול אליו..
לאחר שנפלתי באוננות, הדהדה לי בראש השאלה: זו מהות החיים שלך?
לא יודע כבר מה לעשות. כל כך הרבה נפילות בזמן האחרון. אני לא מצליח לוותר על דברים בפלאפון שאני יודע שהם בעייתיים לי. אני רק מצליח להציב לעצמי גדרות, שבעצם לא כל כך עומד בהם. בכלל לא חושב שאלה הבעיות היחידות. אשמח אם יש למישו רעיונות..