יושב מול המחשב. נוגע ולא נוגע, מתרגש. מחליט להוריד סרט. מוריד. הולך לשתות מים. מוחק.
מתקשר לחבר.
עוברות עוד שעתיים. שוב נוגע ולא נוגע. מחליט להוריד סרט. מוריד. מתחיל לראות. מתמלא פחד. מוחק.
עובר עוד יום. שוב. הפעם בדרך אחרת. לא להוריד. לראות אבל בלי לשמוע. לשמוע אבל בלי לראות. הפעם רק חומרים 'מדרג נמוך'. מתחיל. מוחק.
לא מרגיש. לא זוכר מי ולאן וכמה ולמה. לא ברור לי למה לשמור על ניקיון. מושקע בהסחת דעת ממה שאני עושה, בהשאבות ובהתרחקות. השאבות והתרחקות.
לפעמים זה יכול להיות בפערים של ימים, ולא בפערים של שעות. אבל כשזה בפערים של שעות זה בולט יותר.
התחושה שההשאבות פנימה בפעם השניה כבר היתה מהירה יותר, כבר היתה מרגשת פחות, כביכול כבר נעשיתי בן בית שם, התחושה שבפעם השלישית אני כבר אפילו לא מתנגד. כן, עוצר, כי אני מפחד מהרעיון של לאפס, של החברים, ובכלל, כאילו 'מה נסגר איתי', אבל משהו בפנים, שהיה כל כך ברור בעבר, נגוז לו כרגע. לפחות להיום. משהו בבהירות של 'התאוה אינה אופציה' נגנז.
מתקשר לחבר. משתף. מנסה להתארגן.
אבל הכל דהוי.

החויה הזו, אותה אני עובר בימים-חודשים אלה, אינה מקור לגאווה בשבילי. אין לי כאן זדונות נהפכות לזכויות. אין לי כאן נפילה שהופכת לחוסר אונים שמאפשרת קפיצת מדרגה בהחלמה. איני רוצה שיפרסמו אותה באי-מייל היומי. אני רק רוצה לחדד, דרככם, את ההבנה שמה שקורה לי עכשיו, לא משנה כרגע למה ולא משנה מה עשיתי ומה לא עשיתי, ומול אילו אתגרים אני עומד, מה שמשנה הוא שהידוק האצבעות שגורם להחלמה להיות כל כך חיוורת, עד שמביך אותי לחשוב עליה כעל 'החלמת הוותיק עם הכמעט שלוש שנים' שאני בדרך כלל כותב דרכה כאן בפורום (מה שגרם לי, באופן מכור אופייני, להפסיק לכתוב בחודש-חודשיים האחרונים), אינו דבר שאני רוצה בחיי.
אז חזרתי אל הבית, אמנם המונה הרשמי אינו מאופס, אבל המשאבים הפנימיים מדולדלים. החיבור הפשוט לאלוהים שהיה לי בעבר מורעל באדי אלכוהול של תאווה, ועל מנת להפסיק למעוד עלי להסכים לוותר עליה, דבר שכרגע איני מוצא בתוכי את היכולת לעשות.
אני צריך עזרה, מכור שכמוני.
קשה לאגו שלי לבלוע את הפוסט הזה, אבל המשפט שמהדהד לי בראש: "ואם היית נופל אתמול בלילה או היום בבוקר לאחר עוד מעידה, לא היית כותב כאן?" מחייב אותי.
צריך את עזרתכם ותמיכתכם. מתפלל שלא אצטרך ללמוד את השיעור הזה בדרך הקשה, ואשקרה ליפול כדי להרגיש את הסבל שבעבר היה לי כל כך מוחשי עד שאפילו לא הייתי צריך את כל החסימות האגרסיביות שאני עוקף פעם אחר פעם בימים-שבועות אלו.

מבוהל ומעט מבויש
נתן במתנה 
 

ואוו! תודה על השיתוף והכנות!!
אוהבים!

אוהב אותך מאוד
גם זה יעבור

מחזיקים לך אצבעות!
בקש גם מאלוקים, שיחזיק לך את האצבעות, שלא תקלדנה את הצירופים ההם!  :D ;D
אוהבים!!! מאוד!!!

חבר יקר ואהוב (תעבור על ההודעות שלי ותראה שאני לא מרבה להשתמש במילה הזאת. עדיין קשה לי. אבל איתך זה אמיתי).

הבושה הזאת היא הבעיה שלי. עליה אני חייב להתגבר יותר מהכל. הטינה הורגת אלכוהוליסטים יותר מכל דבר אחר, והבושה הורגת סקסוהוליסטים יותר מכל דבר אחר.

תודה שכתבת כאן. תודה בשבילך ותודה בשבילי.

נתן היקר!

אני רוצה להסב את תשומת לבך לדבר שאולי לא חשבת על כך, קראתי את דבריך, ואני כ"כ מתחבר לזה, וכ"כ מזדהה עם הדברים, הייתי חותם על כל מילה שכתבת, ואז הכתה בי ההכרה שהקב"ה חנן אותך במתנה גדולה שלא כולם זכו לה, והיא היכולת העצומה לבטא בכתב את הרגשות שלך, חלק גדול מהקושי הוא הרגשות המטלטלות את כל כולך מבלי יכולת להוציא זאת החוצה בצורה אמיתית וחדה, ובמחילת חלק מהכותבים כאן, שאני קורא את הפוסטים שלהם, אני רואה שהם רוצים לנביע משהו אבל אינם מצליחים, ואילו אתה הצלחת כ"כ להביע את רגשותיך, ואתה רואה זאת גם לפי התגובות שהיטבת לקלוע לרגשות כולנו.
ועצם היכולת להוציא את הדברים החוצה בצורה נכונה עוזר מאד, א. זה מחדד לך באופן אישי בדיוק מה הרגשות שכ"כ גועשים בי פנימה.  ב. עצם ההבעה מקילה.  ג. התמיכה וההזדהות מהחברים גם היא מאד עוזרת.
מה אתה אומר על פיתוח קריירה בתחום הסופרות? 

תודה על התגובות.
אני מרגיש היום, הבוקר, טוב יותר מאתמול. אסירותודה.
מתפלל להפנים שלהפתעתי למרות הפוסט הזה, אתם לא דוחים אותי או מרגישים ביקורת כלפי

נתן במתנה

אוהבים מאד!

מאחורי כל  גלישה, מעידה ונפילה שלי עמדה לה עצובה ומיוסרת אותה כמיהה נוראה להיות כאחד האדם כמו כל אותם אנשים רגילים שמסתובבים לידי ברחוב ואינם מכורים לתאווה (איזו מילה נוראה...)

כשקצת התחלתי לעלות על דרך ועברו להם כמה חדשי נקיות מיד החליפה את תחושת הייאוש המחשבה המנצחת שהנה הכל היה כדאי בשביל האפשרות להיות למופת ודוגמא לאחרים. מצאתי את הפתיון להפוך את הקבלה שלי כסקסוהוליסט למשהו אחר ומבטיח. לא שמתי לב שבחסות הלהיטות התחילה ההכחשה.

ואז באה ההתרסקות ואיתה הייאוש המר שבתודעה שאני מכור לתאווה. ההרגשה הייתה של מי שנפל קרבן לתרגיל עוקץ מתוחכם של עצמו... שנאתי את עצמי ואת כל העולם ואת התכנית הארורה הזו, אבל חזרתי שוב כי זכרתי את הימים ההם שהיה בהם בכל זאת קורטוב של שפיות.

עד שהמגלומניה הרימה שוב ראש מציצה לצדדים בחשדנות והופ פורצת החוצה בתרועת ניצחון. אני לא מכור לגמרי לגמרי. כן, אבל, לא ממש בדיוק. והמשכתי לחטוף מעצמי לדעת. קפצתי פעם אחר פעם קפיצת התאבדות מרום החכמה שלי אל מעמקי ההתמכרות שלי. לגודל הנס נשארתי בחיים רק כדי לקפוץ שוב ושוב.

כשהמחלה שלי מסבירה לי לאט אני מתחיל להבין מהר שאני חסר אונים מול עצמי כמו שאני חסר אונים מול התאווה. אני יודע שגם חכמת אריסטו לא עמדה לו מול התאוה וגם חכמתי והתחכמותי לא תעמוד לי מול כמה פיקסלים דוממים של פורנו "רך" ככל שיהיה.

אוהב ומאחל שלא תצטרך להגיע לשם שוב.

חיבוק.
אוהב.
מאוד.

אני מלא הערכה לכושר הביטוי והבעה של רגשות עמוקים לא רק של נתן אלא של כל אחד מהמגיבים!
אהבתי את המשפט של אדם ויסודו: "וגם חכמתי והתחכמותי לא תעמוד לי מול כמה פיקסלים דוממים של פורנו "רך" ככל שיהיה." גדול!!!!!!!!!!!!

נתן,אוהבים אותך!תודה על הכנות זה לא מובן מאליו,תודה על השירות זה עוזר לי ומן הסתם לעוד חברים אני מיזדהה איתך מאוד וחש את כאבך כי הוא גם כאבי אני בעצמי עובר חוויה דומה.

לאחרונה הותחלתי לשתף "שאני בורח על אוטומט לתאווה"
אני לא יודע אייך אני מגיע לשם, זה משהו שגדול ממנו והוא משתלט עלי "חוסר אונים במילה אחת"
ותודה על התזכורות,

נתן אחי היקר!
אוהבים אותך ומחזקים את ידך!
זה מעניין כי גם אני מוצא את עצמי לאחר יותר משנה וחצי של נקיון כבר משוטט ומחפש כמו בעבר..
אני כל כך כועס על עצמי בטענות של מה אתה עושה?? איך אתה מגיע למקומות האלו שבכל מצב זה לא יעשה לך טוב ולא תתקדם לשום מקום.. וכו' וכו'....
מהדברים שלך מתחדדת לי הטענה שהדיבורים האלו לא יקדמו אותי לשום מקום ואנחנו מכורים! אין לי מה לכעוס על עצמי רק לקבל את עצמי ולעשות את המיטב כדי לא להגיע למקומות הללו..

תודה נתן
כתבת במקומי והיטבת להגדיר ולבטא את מעמקי הכמוסים
אבל בשונה ממך אני לא הייתי כאן לספר
וזה עצמו סיבה שתרגיש טוב.
מאחל לנו לשוב לשפיות,
מוטי

הזדהות מוחלטת!!!
חתמתי על כל מילה בלי לפספס.

מעריך אותך מאד מאד על הכנות, ומחמיא מאד על יכולת הביטוי -ובזמן!

חזק ואמץ
כולנו איתך.