שלום אני די חדש פה.. ויש לי שאלה שדי מטרידה אותי..
במהלך השנים, הצלחתי כמה פעמים להפסיק לתקופה משמעותית של שבועיים ויותר, הגעתי פעם אחת אפילו לכמעט 5 חודשים. חלק גדול מהפעמים זה היה תקופה נפלאה של חיבור עצמי והתעלות, פעמים אחרות זה היה "שרירים". אבל המשותף לכולם היה שהנפילה אחרי העליה היתה קשה פי מיליון מאשר הנפילות של התקופות של כמה פעמים בשבוע.. גם בכמות הפעמים בימים הראשונים, גם באיכות (די לחכימא), גם בקריסה נפשית ודיכאון. ואז תמיד חשבתי- אז למה אני צריך את זה??? עדיף היה להישאר בבוץ ולא לנסות לצאת ממנו ולהיכנס לתוך פח זבל.
כשניסיתי לחשוב על זה כל פעם הגעתי למסקנה שההפסקות שלי באו לא מרצון להחלים או להתקרב לה' אלא מתוך אגו- שהנה הצלחתי להתגבר ועכשיו ודאי אני נחשב בין הגדולים אשר בארץ וקניתי לי שם ותהילה, ואז כשקרסתי אז מה זה משנה ליפול פעם אחת או 40 פעם- הרי צדיק אתה כבר לא.. כמובן שמחשבות כאלה הביאו לדיכאון יותר גדול ולעוד נפילות..
מנסה להחדיר לעצמי לראש כל פעם שזה לא נכון ואני לא מסתכל בכיוון בכלל, וגם אם נפלתי 30 פעם ובפעם ה31 עצרתי את עצמי אז זה דבר עצום ולמי בכלל אכפת מספירת הצדיקות שלי- העיקר המעט טוב שאני כן מצליח וכו'- אבל זה לא עובד..
התכנית נותנת לי הרבה תקווה עכשיו, אני פוחד שיותר מדי- הנפילה יכולה להיות תהומית..
מה אתם אומרים?

שלום. 
תודה על העלאת הדברים, אני מתחבר מאד אליהם. באופן אישי גם אני הרגשתי תחושות קשות מאד בנפילות אחרי תקופות נקיות די ארוכות, 6 ו9 חדשים. זה היה הרבה יותר נורא מהנפילות שהיו לי לפני שהכרתי את התכנית. יתכן שזה נובע משיקולי אגו המצטרפים לכאב הנפילות ויתכן שזו תוצאה מכך שהצלחנו להרגיש אחרי שנים איך נראים חיים נורמליים ללא נפילות, דבר שמעצים את התסכול.

מעבר לכך נדמה לי שההחלמה במסגרת התכנית וההיחשפות למגוון רחב של סוגי בעיות מעלה את הווליום באופן כללי והופכת אותנו לרגישים יותר. יש בזה מעלות וחסרונות אבל בסופו של יום מבחינתי הרווח מכל העניין גדול לאין שיעור מהחיסרון. 

שאלה מעניינת. בעיני עדיף לנסות ולהיכשל מאשר לא לנסות. ולו בעבור שאחרי המאה ועשרים אוכל לומר בפה מלא ניסיתי. אגב, אין לנו ערובה להצלחה. אני מאמין שנשלחנו הנה בשביל הדרך. לא הכל תלוי בנו, אולם יש לנו אחריות ביחס אליה. באופן אישי אכתוב שאצלי התאווה החמירה. השימוש עצמו, אבל לא רק הוא, גם מבנה האישיות שלי. ההשלכות הרוחניות הנפשיות של התאווה פירקו אותי מבפנים. למרות שהיכולת שלי להתנהל ביום יום עדיין היתה קיימת. ההסתרה וההבלעה, החיים הכפולים, דרשו ממני עוד תעצומות. לא מן הנמנע שהיה מגיע ארוע 'שמפוצץ' לי את כל העסק בפנים.

רק ברחמי רחמיו של אבינו האוהב הגעתי להחלמה מיוזמתי. לא היה חסר כלום שאהיה באחד משלושת 'מהבתים': כלא, משוגעים או קברות...

שאלוקים יכוון אותך למה שהכי נכון לך.

בהחלמה.

תודה על התגובות
אני ממש מסכים שנישלחנו לכאן בשביל הדרך והעיקר זה המאמץ והנכונות והסירוב להתייאש.. לא היתה לי הוה אמינא שלא צריך לנסות גם אם זה קשה מאוד.. התכוונתי בעיקר לשאול איך משנים את הגישה.. איך מצליחים "להחלים בצורה בריאה יותר" ומצמצים את ה"קריסות"..
חודש טוב לכולם

איך מצליחים להחלים בלי נפילות?
לדעתי ומנסיוני, ככל שעושים יותר פעולות כדי להחלים כך הסיכוי לנפילות פוחת. כל פעולה שגורמת לחיים רוחניים יותר מקטינה את הסיכוי לחיפוש תאווה כפיצוי על חוסר חיבור רוחני.

שלום לך מעמקי המעמקים.

אני מזדהה מאד אם דבריך, הרגשה מוכרת היטב עד כאב, אני חושב שדבריך מפורשים בחז"ל: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" דהיינו כל זמן שלא נלחמת חזק גם היצה"ר נלחם אתך במינון נמוך יותר, אבל ברגע שאתה נלחם וגם מצליח להתגבר אז הנך עולה כיתה בעבודת ה', ובכיתות הגבוהות יותר המבחנים בהתאם.

אך ברור שזו לא סיבה לא להילחם, תפקידנו לעשות את שלנו להלחם ולהלחם ללא פחד ומורא, ובס"ד בהמשך הדרך תראה נפלאות כפי שכתב אדם יסודו, ואז יגיע אליך יצר הרע עוד יותר קשה וכך הלאה, זה תפקידנו בחיים עלי האדמות לא להרפות ממלחמת היצר עד טיפת דמנו האחרונה.

אל תירא ואל תחת, ה' עמך גבור חיל (ואיזהו גיבור? הכובש את יצרו).

שלום לך מעמקי מעמקים.

לפי איך שאני מבין אתה עדיין לא בתוכנית ואתה מתאר נפילות והפסקות כאשר אתה לא עושה תוכנית כלשהיא.

באסירות תודה ונס גדול קרה לי שמהיום שלקחתי על עצמי את התוכנית ברצינות משהו טוב קרה ואני נקי 430 ימים מתוקים מדבש.

עברתי את התיאור שאתה מתאר, הפסקות מתאווה גם ארוכות של כמה חודשים, עם כל זאת הנפילות הקשות והמרסקות שאחרי, התוכנית הציעה לי מגוון רחב של פתרונות, מעבר שהיא הציעה לי להפסיק את ה'להפסיק' שהייתי רגיל רק להפסיק, היא הציעה לי חברותא, מגוון רחב של אנשים יקרים שחווים את אותם הדברים שאני חווה, מבינים את השפה ועל מה אני מדבר, וזה עוזר לי מאוד בהתמודדות היומיומית.

נכטן שישנם חברים שנמצאים בתוכנית ועדיין לא נקיים, אבל מכל אלה גם שמעתי שהחברותא זה דבר נפלא ועזר להם הרבה יותר משהיו בלי התוכנית והצעדים.

החיים שלי השתנו כאן, וקרו וקורים לי ניסים גלויים בכל יום.

הכרתי אבא אוהב שדואג וחושב עלי בכל שניה.

אני מציע לך לעשות מה שעשיתי, ומאחל לך את כל הטוב שקיבלתי ויותר מזה.