שלום לכולכם,
חלקכם לבטח קראתם את הדיון הסוער שהתפרסם פה ע"ג הלוח המרכזי תחת הכותרת "לשם שינוי – לא כולם חולים לא כולם מכורים", הדיון התפתח לכמה וכמה כיוונים, הדיון היה חם וסוער.
בימים שלאחר מכן הקדשתי חלק מזמני לחקור ולדרוש את הענין לעומק מפי ספרים וסופרים ומפי רבנים ובעלי מקצוע, לעת עתה עדיין לא הגעתי למסקנה חד משמעית בנושא, וכולי תקוה ותפילה שגם כשאגיע למסקנה זו או אחרת אצליח בס"ד לשלוט בעצמי ולא לפרסם זאת ע"ג האתר.
עם זאת, במהלך ימים אלו שוטטתי קצת באתר, התכתבתי עם כמה מהחברים ואף שוחחתי עם חלקם טלפונית, וכן גם הקשבתי לקבוצות הטלפוניות, אודה ולא אבוש הרגשתי רע, מה זה רע, הרגשתי גרוע ביותר, כי פתאום שמתי לב שמרוב להיטות ופזיזות מיהרתי להביע דעה ולהשמיע עמדה תוך כדי שימוש עם כל ההומור והציניות שחנני אלוקים, השחזתי את עטי ללא רחם ולצערי גם ללא תבונה.
כי גם אם מסיבה זו או אחרת יש לי השגות או הערות על הדרך והשיטה, עדיין מנין לי האומץ והחוצפה לתחוב סכין בגבם של אנשים נפלאים המתמודדים בעוז ובגבורה בנסיון הקשה ששלח להם הקב"ה, אנשים יקרים מוסלאים מפז, אשר למרות החיים הקשים מלאי היסורים והנסיונות, ההתמודדות, החיבוטי נפש, הנפילות, האכזבות המרות ממות, ועדיין מנערים את בגדיהם, קמים משאול התחתית ולמרות הכל ממשיכים הלאה לחפש את הדרך הכי נכונה והכי יעילה מבחינתם שיוציא אותם מאפילה לאור גדול.
אנשים אלו ראויים לכל הוקרה ולכל הערכה והערצה, ולמרות שניסיתי להבהיר זאת בין דבריי בפוסטים שפירסמתי, שמתי לב שעדיין אנשים לא שמו לב לשורה הבודדת מבין כל המלל הרב.
הקש ששבר את גב הגמל היה מייל שקבלתי מא' המשתתפים שהיות ולא ביקשתי את רשותו לא אפרסם את כינויו – את שמו המלא גם אני איני יודע – וכך כתב מנהמת לבו:
"בוקר טוב,
אתה חייב לדעת שכמוני כמוני בדיוק ישנם עוד [קצת? הרבה? ] נשמות כאילו,,
ואותם לראשונה מצאתי כאן בתוכנית הזאת,בהבנה הנפלאה שהם הבינו אותי ואני אותם,,,
וזה לא חוכמה לא שווה לא פייר לא הוגן לא ישר לא בסדר ,,,,,, להגיד להם תשמעו רבותי אתם טועים,,, כי אני למדתי אחרת !!
אתה חייב להגיע אליהם בהבנה,, הם גם עברו משהוא בחיים הקצרים שלהם,, ולבדוק איך אתה [ אם אתה מצוי באותה בעיה !!!] יכול לקחת מזה ע"מ להגיע לייעודך בעולם או אפילו להצטרף אליהם,,".
סוף ציטוט.
בהמשך למייל זה אף שוחחתי עם אותו אברך יקר בטלפון ושמעתי מקולו את סערת רוחו ואת נהמת לבו הטהור המשווע להיות קדוש טהור לאלוקיו, את מסכת יסוריו ונסיונותיו הכושלים פעם אחר פעם לטהר את עצמו, עד כמה הוא כמה ומשתוקק להיות זך ונקי, עד כמה לבו שותת דם, כואב וכאוב ממצבו, ועד כמה האתר הזה – למרות שהוא די חדש פה – לע"ע מציל אותו.
התרגשתי עד דמעות לשמוע אותו, והחלטתי לפרסם את הפוסט הזה.
מוקדש באהבה בהערכה ובהערצה לכל המתמודדים בעוז ובגבורה בכל יום מחדש.
ה' עמכם גבורי חיל!!!
חזקו ואמצו!!!
