אני רוצה להעלות נושא כאוב, אשר למרות שאיני בטוח שהפורום פה היא הכתובת המתאימה לעסוק בכך, אך נראה לי שאין כמו האנשים הנפלאים השייכים למשפחת שמור עיניך היודעים לענות על שאלה זו מנסיונם המאד מאד אישי.

ובכן, אצל רוב הציבור החרדי נהוג שכל ענין ההתמודדות עם התאוה ושז"ל הוא נושא מאד מאד עדין ורגיש, אשר כמעט ואין מדברים עליו, וגם כשמדברים עליו הוא מדובר בקודים וברמזים נסתרים, ברמת העקרון יש בהתנהלות זו מעלה מאד גדולה, כי על כן כמה שמרחיקים את האדם מהמושג של תאוה הוא גם חש מורחק ומורתע מהנושא, {אפשר להרחיב על כך הרבה, אבל כתבתי בתמצות}, מאידך, התנהלות זו גורמת לרבים רבים בשנות נעוריהם להרתע גם מלהתייעץ עם מחנכים על ההתמודדות בנושא, אני חושב שהרבה מאד בעיות היו נפתרות אילו היה לבני הנעורים את היכולת לדבר על כך בחופשיות עם רב או מורה דרך.

אז מה הפתרון, אשמח לקרוא את חוות דעתכם בנידון, כי אין חכם כבעל הנסיון.

אכן. גם אני חושב שזאת לא כתובת האינטרנט הנכונה לעסוק בדברים כאלו. אני הגעתי לפורום כדי לתקן את עצמי לאחר שהתרסקתי ולא בשביל לחפש איך לתקן את העולם. אני לא נמצא כרגע במקבישיבה של אותו רב מטפלים באנשיםם ההוא, ואני חושב שרבים יסכימו איתי באמירה הזאת.

ובכל זאת אוכל לומר בדרך אגב שאני מרגיש התקדמות בנושא בציבור. דיברתי עם ראש ישיבה שאני בקשר איתו והוא סיפר לי על כנס שנערך למחנכים בהציבור החרדי והדתי לאומי (איני יודע בדיוק מה היה ההיקף שלו), בו ספרו להם על התמכרות למין, ואפילו היה שם חסיד שחשף את עצמו וסיפר להם את סיפורו האישי, לימדו אותם את עקרונות 12 הצעדים ברמה כזאת או אחרת ונתנו להם כלים זיהוי והתמודדות. ואכן בישיבה ההיא התחילו לטפל ולשלוח בחורים שחשודים בעיניהם כמכורים מתחילים למדריכים ומטפלים, והיריעה עוד ארוכה.

בקיצור, המודעות לנושא עולה לדעתי, אך שוב - אין זה מענייני. אני עוסק הבחלמה שלי כרגע.

תודה לך שלומק'ה.

לא שאלתי כדי לתקן את העולם, בשונה ממך שיש לך רק ילדה קטנה, אני כבר אב לילדים גדולים שמטריד אותי מאד המחשבה איך להתנהל מולם בנושא זה, לפתוח אתם את הנושא כשהם עדיין צעירים או לא.

בכל אופן שיהיה לך הרבה הצלחה

שבוע טוב איכפת,

גם אני לא יודע מהי ההתנהלות הנכונה. אני מניח שאין כאן כללי ברזל. כל ילד והאופי שלו.

גם אני אשמח לשמוע ממי שכן יודע.

וכדבריך, גם אני לא סגור על זה שכאן זה המקום הנכון לשאול שאלות על הנהגת הציבור החרדי. (ובטח שאני כמכור שונה מחרדי רגיל)

מאחל לך שבוע נפלא!

ואני לא משוכנע שהשרשור הזה הוא המקום להגיגיי, ובכל זאת חושבני שבדורות האחרונים נחלשה גבריות הגברים (לא בהקשר המיני!) במובן זה שאנשים חיים תחת פחדים, ולהבנתי מעגל הכפייתיות הוא פחד שמוליד כפייתיות, וכפייתיות שמולידה אוננוות, ואימת העונש מגלגלת אותנו אל הפחד וחוזר חלילה. עוד אסביר זאת  בהזדמנות.
ולעניינינו, בדורות הקודמים ההפחדה היתה טובה כי הגברים בטבעם פחדו פחות, והיום שהשתנינו אך החינוך לא השתנה, זאת שגיאה חמורה ויש להבין את נפש הנוער לפני שרצים למסורת הצרופה כפי שנמסרה לנו מהדורות הקודמים והמחושלים יותר. וכמו שהלל תיקן פרוזבול לפי מצב דורו, כך יש להבין את מצב דורינו כדי להנחות נכון את הדור הבא.

אני יכתוב ממה שאני חושב ואני ככה מתנהג ביחד עם אישתי שהיא גם מטפלת רגשית,
כשנותנים הרבה חום ואהבה לילד, אתה יכול לתת לו את האומץ לדבר איתך פתוח על הנושאים האלו גם,
ואישתי תמיד מדברת עם הילדים "שיש אנשים משוגעים ברחוב" מבלי להפחיד אותם מידי הרבה,
ואם קורה משהו לא תקין אנו הורים כאן בשבילם,

והעיקר תפילה לאבא אוהב, שח"ו בשעת מבחן יהי להם את הכוח לספר ולא לחיות עם זה בסוד,

יש לי כל מיני מחשבות, אבל העבר שלי מלמד שהתעסקות בעניינים של אחרים (מה נכון לחברה, מה נכון לצעירים, מה נכון לנשים, מה נכון לגברים) היא חלק מהמחלה שלי, ולא חלק מהפתרון. יהי רצון שרק להיום לא אחשוב על איך לתקן את העולם כולו אלא על מה ה' רוצה ממני עכשיו.

לדוקטור הנכבד

תודה רבה לך, וכל הכבוד לך, אני אישית לא שואל את השאלה סתם, אלא בנוגע לחינוך ילדיי הנמצאים כבר בגיל.

אה. זה כבר משהו אחר לגמרי. גם אני נמצא בהתלבטויות דומות עם ילדיי. אבל אתה מבין את ההבדל בין לדון בעקרונות כלליים לבין לדון בעניין שנוגע לך אישית? בשבילי זה ההבדל בין להיות "צודק" ולדעת את "האמת המוחלטת", לבין משהו הרבה פחות יומרני, אבל שיש לי הרבה יותר סיכוי לקבל סייעתא דשמיא להחליט בו נכון, כי ה' שם אותי במקום הזה. כשאני שואל על המקרה שלי אני גם מבין שהעיקרון הכללי הוא לא הדבר המכריע, אלא הצרכים והמאפיינים המיוחדים שלי ושל הילדים שלי.
ולגופו של עניין, אותי לימדו שהחינוך בעניינים אלה תלוי בראש ובראשונה באפשרות שלי לקיים ערוץ תקשורת פתוח עם הילדים שלי ולדבר אתם על מה שהם מרגישים. לא רק בענייני תאווה, ולא רק בגיל ההתבגרות. אם הבן שלי יידע שהוא יכול לדבר אתי גם על הרגשות הפחות "צדיקים" שלו, יש סיכוי שהוא יוכל לדבר אתו, ואני אתו, על השינויים שהוא עובר בגוף שלו ובנפש שלו כשהוא מתבגר. אני משתדל מאוד לדבר עם הילדים שלי על ה"שטויות" שלהם, לשאול מה הם הרגישו ביחס לכל מיני דברים, להביע הזדהות כשזה שייך, לקבל אותם כמו שהם, וכשצריך לתת ביקורת, לבקר את המעשים הבעייתיים ולא אותם עצמם. כולי האי ואולי אזכה שזה יאפשר לנו לדבר גם על דברים שבדרך כלל ילדים לא פותחים עם אבא.