העולם מתחלק בימים האחרונים לשתי קבוצות: אלו שרואים את השמלה שבתמונה בצבעי כחול ושחור, ואלו שרואים אותה בצבעי זהב ולבן. שני אנשים מסתכלים יחדיו על אותה תמונה באותו מסך מחשב, אחד רואה שמלה בשחור וכחול, והשני רואה אותה בזהב ולבן. אם זה לא היה אמיתי זה היה הזוי. אבל זה אמיתי מאוד, ויש מליון הסברים שונים למה המוח של חלק מאיתנו רואה את השמלה (שאגב הצבעים האמיתיים שלה הם שחור וכחול) בצבעים שונים מאשר אחרים.

מסבירים לנו על צבעים וזוויות והדרך שבה המוח מפרש נתונים שונים וכן הלאה. שמחת זקנתי. בפועל זאת הוכחה לכך ששני אנשים יכולים לראות את המציאות שונה כל כך, גם כשהם רואים אותה ביחד, מאותה זווית ובאותם נתונים בדיוק.

כי זה אומר שאנחנו יכולים לראות את העולם בזהב ויכולים לראות אותו בשחור, בלי שום קשר לשאלה מה הוא באמת. הכל בראש שלנו. שני אנשים יכולים לעבור את אותו דבר בדיוק, אחד יספר כמה זה היה טוב והשני כמה זה היה רע. לדוגמא, שני אנשים יכולים להיות מכורים לתאווה, ובעוד אחד יספר כמה הוא מודה לאלוקים על כך בגלל כל מה שהרוויח כתוצאה מההחלמה, השני רק ירטון ויכעס על ביש מזלו. מה האמת? מה זה משנה? הכל במוח.

יש אנשים שרואים את הכל בשחור, ויש אנשים שרואים את הכל בזהב. יש אנשים שגם את השחור הם רואים כזהב, ויש אנשים שגם את הזהב הם רואים כשחור. הראשונים הרוויחו, האחרונים הפסידו. כי השמלה הוכיחה לנו שאין שום משמעות לשאלה מה זה באמת, מה שנוגע זה מה המוח שלנו מספר לנו.

ומסתבר שכאשר המוח רוצה לספר לנו משהו - זה סוף הסיפור. למשל אני רואה את השמלה (ואני מקווה שגם את העולם) בצבעי זהב ולבן, ואני די משוכנע שכל מי שרואה את השמלה (ואת העולם) בשחור, הוא פשוט עיוור צבעים. לעומת זאת אנשים אחרים יכולים להישבע שאני פשוט הוזה כי השמלה בצבעי שחור וכחול. אז כעת, אחרי שמוח סיפר לי משהו, אין לי שום דרך להתמודד איתו.

אבל לא כל העולם הוא שמלה. יש מקרים בהם אני היחיד שלא רואה את הצבע הנכון, וכל מה שצריך זה לקרוא למישהו אחר ולשאול אותו מה הוא רואה. המקרים האלו נקראים "לחיות בתוך הראש של עצמי", והם אחד מסימני ההיכר של מכורים. אלו הם המקרים בהם אני נכנס לתוך איזה ענין והוא גדל והולך בתוך הראש שלי עד שהוא יוצא מפרופורציות ומאיים על הסדר העולמי כולו. אצלי למשל זה יכול להיות בעיקר פחד, קנאה או שליטה. וכשאני נכנס לתוך המצב הזה אין לי מושג האם באמת קרה משהו שמצדיק את כל הסערה או שבכלל לא קרה כלום והכל בראש שלי. או במילים אחרות: האם השחור שאני רואה הוא אכן שחור או שזה בכלל זהב?

אז בתכנית לימדו אותי שאני לא יכול להיות השופט של המצב שלי, ואין לי דרך לדעת מה הצבע האמיתי של העולם, ולכן אני חייב לחשוף את זה בפני אנשים אחרים. אני מביא את התמונת מצב לספונסר שלי, והוא כאדם מבחוץ, יכול לומר לי מה הוא רואה.

ויש גם מקרים שבהם השחור נראה זהב, ואני מוכן להישבע שהוא כזה. למשל כאשר אני נפגש בתאווה. כל העולם יכול לצעוק לי שזה שחור, ואני עדיין יהיה מוכן להישבע שזה זהב. כמה שכאב לי כל פעם שנגעתי בזה, עדיין אסכים לסכן את כל מה שיש לי, כדי לנסות להשיג את אותו זהב מדומה. גם כאן מה שיעזור לי זה לחשוף את המחשבות שלי בפני אנשים אחרים, שיעזרו לי לקבל את זה שהראש שלי חולה, ולמרות שהוא מוכיח לי באותות ומופתים שהפעם זה יהיה אחרת, אבל בשחור הזה אני לא נוגע גם אם הוא נראה זהב.

תודה רבה סוד על החיבור האקטואלי.

גמני רציתי לשאול כמה מכורים מה הצבע של השמלה.
ואז חשבתי, שלפעמים כמכור אני בכלל לא רואה את השמלה...
לפעמים המחלה גורמת לי לא לראות שאשה זה בנאדם.
במחלה הכל נצבע במין. גם סבון, מנורת לילה, סוכריה על מקל, צעיף, הזוי להיכן התדרדרתי!
לראות תמונה של שמלה ולהבין שזה רק שמלה, זה לא מובן מאליו.
גם זה נקודת מבט.

אצלי בבית גיליתי שאני ואשתי יכולים לראות אותו צבע בדיוק, אבל במשפחה שלי יקראו לו כחול ובמשפחה שלה יקראו לו ירוק (היא אף פעם לא הבינה מה השמלה הכחולה שאני מדבר עליה...). אני משייך את זה לדוגמה של הושיעא - לפעמים אנחנו באמת רואים אותו דבר אבל עולם המושגים שלי מעוות משל אנשים שונים...

אני מוטרד מפני שאני רואה את השמלה בכחול-זהב. אני לא שייף לאף אחת מהקבוצות. שוב אני זר, חייזר ומנוכר  :-\
אבל היי, אולי אני מרוויח מזה שאני מיוחד...

ואני רואה שהשמלה מונחת על גוף של אשה... :-\

אני רואה גם כן ככה רק לא כחול לגמרי אלא כחול- לבן