"העקרבים סגרו סביבו עיגול וכשהיו קרובים אליו עד כדי נגיעה, שמע שוב בתוכו את הקול – "גבולות". בכח לא לו, הוציא עולו מקל מתרמילו. כמו הנחתה יד נעלמה את מעשהו, נגע מקלו בחול ושרטט מעגל סביבו. ברגע שנסגר קו המעגל, פגה האימה. ריאותיו התמלאו אויר והעקרבים נדמו כצורה חסרת ממשות." (מתוך: לוחמי התמורות, הרב ארז משה דורון)

הרבה פעמים אני שומע חבר יחסית חדש בתוכנית מרים גבה למשמע אמירה של חבר ותיק יותר -  "אז תפתח מעגל!". מעגל? איפה אפשר להשיג אחד? ולמה לפתוח אותו? המעגל יכול להיות כלי חזק ביותר, אם יודעים כיצד להשתמש בו. בשורות אלו אנסה להרחיב מעט אודותיו מנסיוני הדל.

פתיחת מעגל הינה בפשטות שיחה עם חבר אודות פעולה אותה אנו עומדים לבצע. מעין "יצירת קשר" לפני כניסה למקום בעייתי עבורנו. המעגל יכול לשמש לכמה מטרות.

לפעמים הוא נועד כדי להגדיר גבולות. כאלו שאנו בד"כ שוכחים. כשאני מתיישב לעשות דבר מסוים על האינטרנט אני עלול למצוא את עצמי מגיע למקומות שלא רציתי (ולא בהכרח אתרי תאווה) או מבזבז כמות זמן גדולה בהרבה ממה שתכננתי. גם כשאני רוצה לנסות לתקן דבר מסוים ואני עלול להשקיע בו יותר מדי זמן. בכל דוגמה הדומה לזה – המעגל בא לומר לי: אתה לא יודע את הגבול כשאתה שקוע בהתרחשות, והפתיחה שלו דומה במקצת להודאה בחוסר אונים מול נקודה מסוימת, והושטת יד לבקשת עזרה. אז אני מגדיר לעצמי שאם ארצה לעשות משהו חורג מהמסגרת אותה אני קובע בשיחה עם חבר, אצטרך לבקש את אישורו של החבר איתו פתחתי המעגל, או של חבר אחר. לעיתים פתיחת מעגל כזאת משמשת ישירות לפנייה לבקשת עזרה, לאמור: אני לא יכול להתמודד לבד מול מחשב עם אינטרנט, פגישה עם מזכירה וכדו' ואני מבקש את עזרת החברותא.

לפעמים המעגל נועד אך ורק כדי שיהיה עוד חבר שיודע שאנו עומדים לשים את עצמנו במצב בעייתי מחוסר ברירה. כשאני עומד לדבר עם אישה מתוקף תפקידי בעבודה, ולא תהיה לי אפשרות לעצור באמצע ולמסור חוסר אונים לחבר או אפילו לאלוהים, עצם זה שיש חבר שיודע וחושב עלינו, ומקווה שנעבור את ההתחרשות בשלום ובנקיות – מחזקת מאוד. לפעמים זה גם שימושי שאנו יודעים שיש מישהו שבטוח יכול לענות במידה ונצטרך לפנות לעזרה טלפונית. כמובן שאין פה הגדרות מדויקות ויכול להיות מעגל שמורכב מכמה מהמטרות שהזכרנו.

בנוהג שבעולם, פותחים מעגל עם אדם אחד ומגדירים מראש לעמה זמן פותחים אותו ולאיזו מטרה. וכאשר הזמן נגמר או שהפעולה בוצעה סוגרים מעגל. אם לא הצלחנו לעמוד בכללים שהגדרנו למעגל והמעגל "נשבר", לא קרה שום דבר! פשוט פותחים אחד חדש. לא צריך להתייאש או להתבאס שלא הצלחנו לסגור את המעגל, זה קורה לכולם, גם לוותיקים. לפעמים גם שוכחים לסגור אותו, גם הודעה על סגירה ביום שאחרי תתקבל בברכה.

כדאי להתייחס למעגל כיחידה נפרדת בכל פעם שפותחים אחד. כלומר, לא לפתוח מעגל כפעולה שבשגרה, אלא שכל פעם "יהיו בעיניך כחדשים". אפשר לפתוח אותו כל פעם עם חבר אחר מהתוכנית, ושצורת הפתיחה שלו והנאמר בו לא יהיו נוסח קבוע. כך כוחו של המעגל יכול להשמר לטווח רחוק (במיוחד אם קשה לנו בפעולה מסוימת שאנו צריכים לעשות בקביעות ואנו רוצים לפתוח עליה מעגל).

לפעמים כשיש לנו בעיה עם מרווח זמן ארוך (כמו יום שלם שאנו נשארים בבית) כדאי לא לפתוח מעגל ליום שלם או אפילו ליותר מכמה שעות. יש עדיפות לפתיחת כמה מעגלים, כל אחד לטווח קצר ולפעולה מסוימת. כשסוגרים אותו אפשר לפתוח מעגל חדש ולעבור למשימה הבאה שאנו רוצים לבצע. לאנשים שמתמודדים עם הרבה זמן פנוי או עם בעיות בתכנון הזמן שלהם, זה יכול לעזור מאוד כדי ללמוד להתנהל בצורה נכונה.

***

מה שהניע אותי לכתוב את הדברים הוא זכרון חד כיצד התפעלתי מדברים שקראתי בספר "לוחמי התמורות", של הרב ארז משה דורון (הקים את הארגון "לב הדברים", מפיץ את משנתו של ר' נחמן), שדיברו על מעגלים. אני מוסיף אותם כנספח, למעוניינים. הם יכולים להיות אחלה חומר למחשבה...

אלומות אור האירו כפרסה ומחצה מן המדבר. איש עמד בחוג האור הקלוש. קרובים כדי מגע, עמדו סביבו עקרבי ענק לבנים. אלמלא נעו, ואלולא זנבם המתנשא, אפשר היה לתעות לרגע ולחשוב כי מדובר בחמורים אימתניים. עולו לא חשש מפניהם, צופה היה במתרחש כמו מבעד לזכוכית, כמעבר לעולם אחר. העקרבים התכוונו להרוג את האיש. הם סבבו אותו כשזנבם המורעל מתנשא אל על וחודו מופנה פנימה, אל לב העיגול שבו עמד. האם הוא לא מתכוון להגן על עצמו? תהה עולו. הוא התבונן טוב יותר באיש ופתאום הבין כי הוא משותק מפחד. המראה הילך עליו אימים. המעגל הלבן נסגר סביבו וכבר היה מאוחר מכדי להימלט. צערו על האיש פוגג את קיר הזכוכית שהפריד בינו לבין המראה ועולו נע קדימה. בלי לחשוב עד כמה הוא מסכן את עצמו, בלי לדעת כיצד יוכל לסייע לשבוי באימה הלבנה, היה נחוש בדעתו לחלץ את האומלל ממוות אכזרי... העקרבים, זנבם מתנשא באיום, קרבו אל עולו. "גבולות", לחש לו קול פנימי. מה למצבו ולגבולות? רגז על הקול. ידיו לא נשמעו לו ורגליו סומרו למקומו. האם זה מה שקרה לקרבן הראשון של העקרבים? האם ניחנו בכח לשתק מרחוק? העקרבים סגרו סביבו עיגול וכשהיו קרובים אליו עד כדי נגיעה, שמע שוב בתוכו את הקול – "גבולות". בכח לא לו, הוציא עולו מקל מתרמילו. כמו הנחתה יד נעלמה את מעשהו, נגע מקלו בחול ושרטט מעגל סביבו. ברגע שנסגר קו המעגל, פגה האימה. ריאותיו התמלאו אויר והעקרבים נדמו כצורה חסרת ממשות.
*
בעל התמורות חפן בידו מן החול ושפך זרם גרגירים דקיק אל האדמה. "שרטט לי מעגל", ביקש, ועולו עשה כפי שנתבקש. אחר הושיט בעל התמורות את ידו לעבר המעגל ואמר: "הבט". לעולו לא היה ברור איך קרה הדבר, אבל המעגל נמחק לחלוטין. "כל רוח מצויה יכולה למחוק מעגל כזה", אמר בעל התמורות. עולו הופתע. "חשבתי שאין הגנה טובה מזו. בתוך העיגול שלי ידעתי בוודאות כי אין כח בעולם שיוכל להרע לי".
בפעם הראשונה מספק לך העיגול הגנה אמיתית, אבל בפעם הבאה אתה סומך עליו יותר מדי, וזוהי חולשתו. העקרבים שפגשת כבר מכירים את המעגל שלך, ולכן אסור לך לצייר אותו שוב לעולם. ייתכן שיגן עליך מפני עקרבים אחרים, שלא היו שם, או מפני יצורים אחרים לגמרי, אבל תמיד תיתכן אפשרות שמי שעומד מולך כעת כבר עמד מולך בעבר. ואסור לך להמר על הסיכוי שאין זה כך". ידי עולו רפו. האם כל מה שלמד הלילה היה חסר ערך?
"אז מה צריך לעשות?" שאל בלאות.
"לצייר מעגל", חייך מורו, "גם אם זה אותו מעגל עצמו. לצייר מעגל כאילו ציירת עכשיו לראשונה, כאילו מעולם לא ידעת דבר, כאילו מעולם לא התגוננת ומעולם לא ניצחת בשום קרב. לצייר מעגל, פשוט בגלל שזהו הדבר המתבקש – ליצור גבול גמור בינך לבין תעתועי האויב. ובתוך הגבול הזה עליך להיזכר בכוחך האמיתי".
*
עולו התבונן בעיניו של היושב מולו, וקולו מילא את ליבו שמחה. כוחו האמיתי, מורו ומקור אורו, יושב מולו. כל שעליו לעשות הוא להזכר בו. "כן" אמר בעל התמורות כמשיב למחשבתו, "נמצאים ברשותך זכרונות המגן שלך, והם הרגעים שבהם חווית בוודאות אח מגווני היכלי. זכרונות אלו בהירים וחזקים יותר בתוך העיגול, אבל לפעמים הופכים הצללים את עיגול ההגנה שלך לכלא שאתה עצמך אינך יכול לפרוץ. כאשר העיגול מנותק מן המקור, תחושת העוצמה אינה זורמת דרכך אל הזקוקים לה, אלא נחסמת ונותרת בידיך. תחילה אתה סבור כי זה הוא שפע שקיבלת, אך לאחר מכן אתה נלכד בקסם של היותך כה חזק, וכל משאלתך להשאר כזה לעד. באופן כזה, זכרונות המגן שלך מנותקים. אינך זוכר עוד דבר.

תודה רבה שלומקה,
מניסיוני אעיר שמעגל זה בעצם פעולה של כניעה שאני אומר: "אני לא יכול, תעזור לי". לכן אם לא תהיה לי כניעה, המעגל לא יציל אותי (אין פה קסם ). מה שכן, זה יכול לעורר בי את הכניעה.
אוהבים,
בהחלמה.

תודה רבה! אהבתי את ההסבר המפורט, וגם את החיבור המפתיע ללוחמי התמורות. אבל בעיניי יש משהו ששונה מאוד משם: בתכנית, המעגל נועד כדי לאפשר לי לצאת מעצמי. כדי לחרוג מגבולות האגו שציירתי לעצמי, ולפנות אל עזרה מבחוץ. להכניס כוח גדול ממני אל תוך מה שקורה אתי.
שוב תודה.

תודה על החידודים.
דוקטור, אתה אכן צודק. הבאתי את הקטע מלוחמי התמורות כי הוא היווה אצלי את הטריגר, כי דרכו הבנתי שיש משהו חזק במעגל כמו שנוכחתי אחרי שנים כשהגעתי לתוכנית.
המעניין הוא שכשקראתי את זה המסקנה הייתה שבעזרת העיגול אוכל להתחבר לאני האמיתי שלי, שהתאאוה היא איזהשהו עקרב לבן שאורב לי בחוץ ואני טהור כשלג בתוך המעגל. אותו דפוס שמימשצי כ"כ טוב ושעזר לי להמשיך לשרוד את המחלה כשאמרתי לעצמי שזה לא אני, ופיצלתי את עצמי לשניים. מה שמחוץ למעגל ומה שבתוכו.
היום אני אכן מבין שהמעגל נועד להגביל בעיקר את האגו ולעזור לי להכנע. אני מנסה להכניס אל המעגל שאני יוצר חבר, וגם את אלוהים. אולי בדומה לחוני המעגל שלא יוצא מהמעגל עד שאלוהים יראה את נוכחותו פה בעולם ע"י הגשם.