קיבלתי במייל מאמר שמאוד אהבתי. המאמר תורגם מאנגלית ואני חושב שיכולה להיות ממנו תועלת, אז אני מפרסם אותו כאן.

בשנות החמישים של המאה הקודמת, החוקרים ד"ר טינברגן וד"ר מגנוס הצליחו לתעתע בפרפרים. השניים פענחו מהם הסימנים על כנפי נקבת הפרפר המושכים את  בני זוגן הזכרים. הם יצרו פרפרי קרטון משלהם וקישטו את כנפיהם כדי שיראו כמו גרסה משודרגת של  נקבות הפרפר. תבניות הכנפיים שלהן היו מבוססות על כנפי נקבות הפרפר הרגילות  אך הם הוסיפו סימנים מגרים יותר, שלא ניתן למצוא בטבע.

הפרפרים הזכרים נפלו בפח. אף על פי שסביבם היו נקבות פרפר אמיתיות וזמינות הם ניסו להזדווג בעיקר עם חיקויי הקרטון. הם כמובן לא השיגו את רצונם, שהוא ההזדמנות להזדווג, אבל הם הונו בצורה כה משכנעת שגרמה להם להתעלם מנקבות הפרפר האמיתיות.

נשמע מוכר?

הניסוי של  טינברגן ומגנוס מצביע על תופעה המתרחשת לצערנו גם בקרב אנשים.  צפייה וצריכת פורנוגרפיה מפעילות את אותו מנגנון שקרי שהפעילו פרפריות הקרטון של צמד החוקרים. בדיוק כמו הפרפרים "שנפלו בפח" , צרכני פורנו מפתחים תשוקה ומשיכה אובססיבית לייצוגים נשיים ומיניים שאינם אמיתיים עד כדי החמצה של מערכות יחסים אמיתיות עם נשים אמיתיות.

פורנוגרפיה מציגה בפני הצופה מצג שווא, אוסף של  שקרים בכל מה שנוגע למין ומיניות. כל הייצוגים והדימויים החזותיים המוצגים בה אינם אמיתיים, החל מהמראה החיצוני של המשתתפים,  דרך הסיבות לקיום יחסי מין וכלה באופן בו הם מקיימים יחסי מין. 

כך, הודות לעבודתם של מנתחים פלסטיים  וקצת עזרה מתוכנת פוטושופ, הנשים בפורנו רחוקות מאוד מלייצג דמות של אישה אמיתית בשר ודם. הגוף שלהן לא נראה כמו גוף של אישה ממוצעת. וגופן מותאם בהתאם לדרישת הפנטזיות הגבריות ובהתאם לטרנדים בתעשיית המין. מעבר לכך, בעוד שאנשים "רגילים"  מזדקנים, דימויים פורנוגרפיים לעולם אינם מזדקנים.

כתוצאה מכך, הצופים הנחשפים באופן קבוע לפורנו מושפעים לרעה מדימויי הגוף המוצגים בו. יש להם סיכוי גבוה יותר להרגיש רע לגבי המראה שלהם עצמם ולמראה של בני זוגם, זאת אפילו לאחר חשיפה לפורנו "רך".

הבעיה עמוקה יותר ממראה חיצוני בלבד. ברוב סוגי הפורנו האדם אינו שווה יותר מסך חלקי גופו.  אנשים(ובעיקר נשים) מצטמצמים להיות גוף בלבד, כלי לסקס. אין שום התייחסות לאופי, למחשבות או לרגשות של אותן דמויות, אין זה משנה אם הם מצחיקים, חכמים ,נחמדים או מעניינים. במרוצת השנים, חצתה הפורנוגרפיה את הגבולות וזלגה לתרבות המיינסטרים. התכנים החזותיים בטלוויזיה, בקולנוע, במגזינים ובפרסומות נעשו מיניים ובוטים יותר ויותר. כך, לא מפתיע לגלות שכאשר בני נוער נחשפים למדיה בעלת אופי מיני (פרסומות, סדרות טלוויזיה וכדומה), גם הבנים וגם הבנות מפנימים באופן חזק ומובהק שנשים הן אובייקט מיני.

פורנו מעוות לחלוטין את התפיסה של הצופה לגבי יחסי מין. הצופה לא יודע שסצנת פורנו ממוצעת, באורך 45 דקות, דורשת שלושה ימי צילומים והפקה. הצופה מרגיש שכל מה שראה על המסך קרה ברצף וללא הפסקה. במציאות יחסי מין נראים ומתרחשים אחרת לגמרי כך שנוצר פער בין מה שהצופה רואה על המסך ומה שהוא  חווה בחיי המין האמיתיים שלו. הפער הזה עשוי בקלות להשפיע על התפיסות של הצופה לגבי מין בכלל ועל הציפיות שלו מבן/ת הזוג, מתוך הרצון להתנסות ולהידמות למה שמוצג על המסך. מעבר לכך, בפורנו נראה שכל מעשיו של הגבר גורמים לאישה עונג, זאת  למרות שרוב האקטים המיניים המוצגים הינם משפילים ואלימים. הצופה שמושפע ממה שרואות עיניו יכול בקלות לחשוב שאלו אקטים מיניים לגיטימיים.

מפתה לחשוב שפורנוגרפיה היא רק עוד חוויה מינית. לא טובה או גרועה מכל חוויה מינית אחרת, שהרי התחושה די דומה. אולם,  חושינו יכולים לתעתע בנו.

לצורך ההמחשה, דמיינו שהרגע סיימתם ריצה ביום חם. אתם נכנסים לביתכם ועל שולחן המטבח עומדות שתי כוסות, האחת מכילה מי ברז רגילים והשנייה מכילה מי מלח. שתי הכוסות נראות אותו הדבר, ושתיהן מכילות מים. אך בעוד ששתיית כוס אחת תרווה את צימאונכם ותחזיר לגופכם נוזלים, שתיית הכוס השנייה תגרום לגופכם להתייבש אפילו עוד. מדוע רעיון זה תקף לגבי מערכות יחסים אמיתיות ופורנו?

פורנו מלא ברעיונות ואמונות שהם ההפך המושלם לאלו שמערכות יחסים אמיתיות, יחסי מין מציאותיים ואהבה מתבססים עליהן.

מערכת יחסים בריאה בנויה על שוויון, כנות, כבוד ואהבה. בפורנו האינטראקציות בין המשתתפים מבוססות על  שליטה, חוסר כבוד, התעללות, אלימות וניתוק. אפילו חווית הצריכה של הפורנו היא ההפך מחוויה של מערכת יחסים רומנטית אמיתית. מערכת יחסים אמיתית מבוססת על חיבור רגשי,  אמון ובילוי זמן משותף - אפשר לחוש ולהרגיש את האדם שלצידכם, ניתן להריח אותו ולשמוע את צחוקו. התענוג הפיזי שבקיום יחסי מין הינו חלק מהחוויות המשותפות בין בני הזוג. לעומת זאת , בפורנוגרפיה אין צורך ליצור קשר עם אדם אחר. מין נחווה כפעולה שנעשית לבד דרך צפייה באנשים אחרים מבצעים אקטים מיניים שונים, בחיפוש מתמיד אחר גירוי חזק יותר בצורה של דימויים חדשים, ש"מפתיעים" את הצופה ואף מזעזעים אותו.

ככל שאדם צורך יותר פורנוגרפיה, חווה באמצעותה מין ומקבל את הרעיונות, התפיסות והדימויים המוצגים בה כך גובר עבורו הקושי לקיים מערכת יחסים אמיתית או אפילו חיי מין אמיתיים.

כמו שלמדו הפרפרים, פורנוגרפיה לא רק מטעה אלא גם מונעת מאיתנו לקיים את מערכות היחסים האמיתיות אותן היא מנסה לחקות (ראו "פורנו הורג אהבה"). מסתבר שדייט עם חתיכת קרטון זה לא משהו בכלל.

תודה לך 'סוד' על המאמר הנפלא, אבל תרשה לי להביע את הרהוריי על המאמר.
א.
יש ווארט עמוק מאד של הבעש"ט הק', על הפסוק 'אין צור כאלוקינו' כתוב במדרש 'אין צייר כאלוקינו', מסביר הבעש"ט הק' ע"פ משל ידוע על אמן שפיסל צורה של סוס עד שנראה כמו סוס אמיתי ממש, הלך והעמידו בכיכר העיר והמתין לתגובות נלהבים של הקהל, מה רבה אכזבתו שאנשים עברו ליד זה ולא התייחסו לכך כלל, הלך ותינה את צערו לחכם א', אמר לו החכם, מדוע אינך מבין הלוא העבודה שלך כ"כ מוצלחת שזה נראה סוס אמיתי ממש, ולכן אנשים לא מתייחסים כי יש הרבה סוסים בעולם ואין בכך כל חידוש, שמע לעצתי תחתוך את הציור שלך לשניים ותעמיד את שני החלקים א' ליד השני עם מרווח קטן, ואז כולם ישימו לב שזה בעצם ציור ולא סוס אמיתי, עשה כך, ואכן מיד כל העוברים ושבים נעצרו והביעו את התפעלותם מהיצירה הנפלאה הנראית ממש כמו סוס אמיתי.

אומר הבעש"ט הק' זה הפירוש 'אין צייר כאלוקינו' כי באמת כל העולם הזה הוא בעצם ציור הוא בכלל לא הדבר האמיתי, וכפי שכתוב ברמב"ן בכמה מקומות שכל התאוות בכל התחומים זה בעצם דמיון א' גדול, כי יצר הרע מתעתע בנו ונוטע בנו תחושה של 'כאילו' זה הדבר 'הכי הכי', אבל בעצם רגע לאחר מכן לא מרגישים כלום, וזה 'אין צייר כאלוקינו' שהקב"ה הפליא לעשות ברב כשרון ציור כ"כ מדהים שזה נראה כאילו זה הדבר האמיתי אבל האמת שהכל דמיון א' גדול, והסיבה שה' עשה כן הוא כי לולי דמיון זה לא היה בכלל לאדם בחירה בין טוב ורע כי לבטח היה בוחר בטוב.

ולעניננו, אכן הכל דמיון הכל שקר הכל בלוף, ולכן אם ח"ו עומד בפני נסיון טוב יעשה {בתוך שאר כל העצות והצעדים הנפלאים} אם יחדיר לעצמו שבעצם הוא עכשיו הולך להכנס לעולם הדמיון כפי שילדים קטנים בדרך כלל אינם יודעים להבחין בין דמיון למציאות, לצערנו גם אנחנו המבוגרים לפעמים לא יודעים להבחין ביניהם, ואוהבים לתת דרור לדמיון להשתלט עלינו, אמר לי פעם מישהו חכם, אם תשאר לנצח בחיים הדמיוניים אז זו רק חצי צרה, הצרה הצרורה היא שכנופלים על קרקע המציאות, הנפילה כואבת ואכזרית מאד.

ב.
סליחה (בעצם למה סליחה ??? סתם נחיתות שלי) על שאני משתמש שוב באמרה של תלמידי הבעש"ט הק', (למרות מורת הרוח של חלק מהמשתתפים על ערבוב דת ומדינה, אבל מה אעשה זה מה שאני יודע, וחוץ מזה הבנתי מבין השורות שגם הרב ד"ר טווערסקי הסביר את הקשר בין התכנית לדת, הלוא כן?), ובכן, מסופר על הרבי רבי בונם מפשיסחא שפעם ראה יהודי שולה דג מהנהר, שאל אותו הרר"ב למה אתה עושה כן, ענה לו, אני אוהב דג ורוצה לאכול אותו, ענה לו הרר"ב אם היית אוהב את הדג היית משאיר אותו בחיים במים, אלא אמור כך, אני אוהב את עצמי ולכן אני אוכל את הדג.
ולעניננו, מי שמקיים יחסים עם אשתו וגם נהנה מכך מאד לא בהכרח אוהב את אשתו, הוא את עצמו ולכן הוא מקיים אתה יחסים, אהבת האשה צריך לבוא לידי ביטוי במה שעושה לה טוב, להרגיש את רגשותיה, לשמוח בשמחתה וח"ו להצטער באמת בצערה להיות אחד באמת, ולכן, גם מי שלא צופה פורנו ומקיים יחסים רק עם אשתו עדיין לא בהכרח מרגיש ועושה את הדבר האמיתי, עדיין יכול להיות שזה גם חלק מהדמיון.   

ידע הוא לא כח עבורי. גם לא הידע הנכון.

לצערי לא הצלחתי לרדת לעומק כוונתך, ביאור בבקשה.

בשמחה.

מה ההבדל בין אדם מכור לאדם שאינו מכור? (ותעזוב רגע בבקשה את האסוציאציות שזה מעלה בעקבות הדיונים האחרונים כאן...). ההבדל הבסיסי הוא בתחום הבחירה (שוב, נניח לרגע את ההגדרות הדתיות של ענין הבחירה החופשית). בעוד מי שאינו מכור יכול להחליט ליפול או לא ליפול, המכור לא יכול. במילים אחרות: הוא איבד שליטה על ההתנהגות שלו.

מכאן נגזרת הגישה השונה כל כך בין אלו שמכורים לבין אלו שאינם. האדם הרגיל שאינו מכור, נמצא במצב בו הוא יכול לא ליפול, אלא שהפיתוי ליפול גדול, ולכן הגישה היא להסביר לו כמה לא כדאי ליפול, כמה כדאי להישאר נקי, מדוע כל מה שהוא חושב זה דמיון, ואיך הוא ירגיש טוב יותר אחרי שיצליח לעמוד בניסיון. הגישה הזאת עובדת בלי ספק. היא מופיעה באין ספור ספרי מוסר וחסידות, והיא הבסיס לכל הענין של בחירה חופשית, יצר טוב ויצר הרע, שתי נפשות וכן הלאה. הגישה הזאת מושתתת על ההכרה ביכולתו של האדם לעמוד בניסיון, וממילא בחשיבות הידיעה האמיתית של המצב (חומרת העונש, גודל הזכות וכן הלאה).

לעומת זאת, האם המכור איבד שליטה. הוא יודע יותר טוב מכל אדם אחר עד כמה לא כדאי לא להשתמש בתאווה, הוא רוצה יותר מכל אדם אחר להישאר נקי - אבל הוא לא מצליח. לא חסר לו ידע, חסר לו כח. המכור יכול בדרך כלל להיות המרצה הטוב ביותר שיסביר מדוע התאווה היא רעל, מדוע הכל דימיון, מדוע לא כדאי ליפול וכן הלאה, אבל זה לא עוזר לו. לכן, הגישה שמסבירה לו ונותנת לו ידע נוסף - דינה כישלון מוחלט, כיון שהיא פשוט מפספסת את המטרה. המכור לא מחפש ידע כיון שיש לו מספיק, הוא מחפש כח, כיון שאין לו מספיק.

לא רק שידע באופן כללי הוא לא כח עבורי, אלא שגם הידע הנכון לא יעזור לי. גם כאשר יש לי את כל הידע שבעולם למה כדאי לי להישאר נקי, זה לא הוסיף לי אפילו מעט יותר כח, ולפעמים אפילו גרם את ההיפך. לעתים נוצר מצב שההבנה עד כמה לא כדאי לי ליפול, משכנעת אותי שאני מסוגל להתמודד בכוחות עצמי, שהרי "אין סיכוי" שאשוב לכל הגועל נפש הזה של פורנו ותאווה. הרי אני יודע כל כך הרבה עד כמה זה גרוע ועד כמה לא כדאי לי ליפול. אבל זאת אשליה, כיון שברגע האמת, כל הידע הזה לא יעזור לי.

הענין הוא שגם הפוסט הזה שאני העתקתי לכאן לא באמת יעזור לי... גם הוא רק ידע ולא כח. אז למה בכל זאת העתקבתי אותו? כי מה שדוחף אותי לקבל כח, הוא כאשר יש מחיר למעשים שלי, מחיר של כאב. כל שפה אחרת לא עובדת עבורי, אבל כאשר הכאב גדל מידי - אז אני מוכן להוריד את האגו ולבקש כח ממי שיש לו את הכח (בהתחלה חברים ולבסוף המטרה היא כמובן להגיע לאלוקים).

הזדהות מוחלטת לכתיבה כה משובחת !!