ערב טוב! כולם אצלנו כבר הלכו לישון, והתיישבתי כדי להכין קצת את ליל הסדר (יש לי תחושה, שעוד מכורים רבים עורכים את ליל הסדר. משום מה, רבים מאתנו משתבצים בכל מיני תפקידי מפתח כאלה).
תחילה היה חשוב לי לשרטט עבורי את הקווים המנחים שלו, ולשם כך נעזרתי בכמה הגדות שבהן יש הדרכות כלליות להתנהלות הסדר. האמת היא, שרבים מן הדברים, שאותם סיכמתי והבאתי בהמשך, הם פשוטים. אבל אני "נכה אהבה", שמתקשה לתפקד נכון במערכות יחסים. וכמו כן, חיי הפכו לבלתי ניתנים לניהול (תרגום מדויק יותר של הצעד הראשון), כך שפעמים רבות אני מתקשה לבצע דברים שעבור אחרים הם ברורים מאליהם. אז אם עבור אדם רגיל התזכורות הללו חשובות (שהרי לא נעזרתי בהגדות למכורים...), עבורי הן חשובות שבעתיים.
אמנם, לפני כל הרעיונות המוצלחים ברשימה שלהלן, אני צריך לזכור כמה יסודות חשובים: אמנם, אני מתכנן את ההפקה המוצלחת עלי אדמות לליל הסדר, אבל מניסיוני המר (כשאני ניהלתי את העניינים...) והמתוק (כשהוא ניהל אותם...), רצוי שאלוקים יהיה הבמאי של ליל הסדר שלי. אני אמנם צריך לקחת אחריות מלאה על ליל הסדר ולעשות כמיטב יכולתי כדי שהוא יהיה מוצלח, אבל יחד עם זאת למסור לו את הניהול.
אני לא יודע ומבין לגמרי איך זה אמור להתבטא. אבל זה לפחות אמור להתבטא בכך שאבקש ממנו את הכוח, את הנכונות ואת המניעים הנכונים; בכך שאהיה בתנועה נפשית של תפילה בימים שלפני הסדר, וכל שכן לאורך הסדר עצמו; ובכך שאשתדל להיות קשוב לרצונו ולמה שהוא מנסה להגיד לי.
והחשוב מכל: כנגזרת מכך שהוא הבמאי, אני צריך לקבל את התסריט האלוקי. לקבל את זה שאם דברים קורים בדיוק הפוך ממה שרציתי ותכננתי, זה בסדר גמור. אני הרי בסך הכל "פועל עם א-ל", ולכן כשהוא מנהל את העניינים אחרת משתכננתי, אני מבין שלא הייתי בכיוון הנכון. טעיתי לגמרי בכתובת ועלי "לעשות פרסה". זה מאוד קשה בשבילי, אבל כמו בכל מצב אחר שקשה לי, עלי פשוט לפנות אליו ולבקש עזרה.
ואחרי כל ההסתייגויות הללו, עוד כמה קווים מנחים לליל הסדר:
לפני הסדר:
1. ליצור בבית אווירה חיובית של ציפייה והתרגשות לקראת ליל הסדר.
2. לתת לכל אחד מן המשתתפים קטע מן ההגדה שעליו יכין דבר תורה (לילדים אפשר לתת להכין חידון או הצגה וכדו').
3. להכין את מהלך ליל הסדר (תוכן, פעילויות וכדו').
4. לתכנן נכון ובצורה מציאותית את מהלך הזמן של הסדר.
סמוך לסדר:
1. לדאוג שהילדים (והמבוגרים!) יישנו לפני הסדר.
2. לדאוג שהילדים (והמבוגרים!) יאכלו לפני הסדר (באופנים המותרים!) ולא יגיעו במצב עכב"ר, כשהם רעבים וחסרי סבלנות...
3. להכין מבעוד יום מה שאפשר, כדי שיהיה אפשר להתחיל מוקדם (למשל: תכנון סדר מקומות הישיבה).
4. לשתף את הילדים בהכנות לליל הסדר (אך לתת להם משימות ממוקדות ומוגדרות, כדי שאכן יחוו הצלחה).
ליל הסדר:
1. אשתי והילדים ירגישו חיבור למתרחש בליל הסדר, ויצאו ממנו בתחושת התרוממות, אם אהיה מחובר (אני המפתח לכל מה שסביבי מתפתח).
2. ליל הסדר הוא הזדמנות בשבילי לפיתוח מערכת יחסית חיובית עם הילדים.
3. לוותר על הקפדות שונות, ולא להקפיד על אנשים ולהעכיר את האווירה.
4. לשתף כמה שיותר אנשים בהתנהלות הסדר (הכנת דברי תורה, חידות, ארגון הצדדים הטכניים).
5. לחלק (הרבה!) הפתעות!!!
סיפור יציאת מצרים:
1. להכיר בכך שיש רמות שונות (מאוד!) בקרב הנוכחים, לקבל זאת, ולהתאים את התכנים.
2. לחבר את הסיפור לחיינו האישיים, שיהיה אקטואלי ורלוונטי.
3. להדגים, להמחיש, להחיות ולהחוות את הדברים.
4. להתמקד בעיקר ולהניח את הטפל.
5. לשמור על קשר עין עם הנוכחים (הגברים. ואשתי. וזהו...). "להרגיש" את הנוכחים. מתי אני יוצר אצלם עניין. מתי אני מכביד עליהם (אי אפשר להספיק את כל דברי התורה בערב אחד. חשוב לזהות מתי אנשים עייפים ו/או חסרי סבלנות).
6. לקיים רב-שיח שמאפשר לכולם לבטא את עצמם, או סבב של דברי תורה (את מי שמאריך בדבריו, אפשר לשבץ ב"שולחן עורך"... ;D), אבל בשום אופן לא רק הרצאה שלי, שכולם חייבים להקשיב לה.
7. לתת מקום מכיל לכל סוגי האישיות של הילדים (הרי גם עם בן מתריס, התורה מדריכה כיצד לדבר, באופן שיגרום לו להתחבר ולרצות להיות שייך).
