ראשית, אני עצמי מכור (וזה לא סותר את זה שהעצמיות שלי טהורה לגמרי ואפילו מיוחדת!), ואני מדבר מהניסיון שלי כאחד כזה.
מאז שאני בתוכנית 12 הצעדים, מאוד עוזר לי להבין שלשוטט זה דבר מסוכן עבורי. כשאני משוטט, אני בסוף מגיע למחוזות המנעימים והמכאיבים (זה לא כזה סותר כמו שזה נשמע...) ונופל.
לכן, אני גולש בבית באינטרנט ברמת הגנה גבוהה מאוד. אני משתדל להתרחק מאזורים שבהם "קופצים" כל מיני דברים, ואני גם משתדל להתרחק משוטטות בכלל. לאחרונה, אני לא משוטט אפילו באתרי מוסיקה יהודית ואתרי חדשות נקיים [כדוגמת "הקול היהודי", שאינו חשוד במיוחד על תמונות נשים או חוסר צניעות (אך כן מביא אותי בקלות לרגשות טינה...)].
אני מבין ששוטטות היא לא בשבילי. יש אנשים שיכולים אולי להרשות את זה לעצמם בלי ליפול בטווח הארוך. אני לא. בשבילי, הבעיה בשוטטות היא לא רק היתקלות בתכנים לא צנועים. חלק בלתי נפרד מהמחלה שלי הוא הפיזור (למשל, השהות שלי כעת בפורום, בזמן שאני אמור לעשות משהו אחר). אני צריך להתרחק ממה שמוציא אותי ממיקוד.
אני מצרף לכאן בהקשר הזה ציטוט מתוך קובץ מאמרים שהוציאה שמור עיניך לקראת הכנס השנתי ולקראת פסח:
"
פרו וישרצו וירבו
באחת השנים, כהכנה לליל הסדר, החלטתי ללמוד ולסכם את פסוקי יציאת מצרים "עם כל המפרשים" (עוד תכנית לא מציאותית לחלוטין, היישר מתוך המחלה שלי. "ככל שהשתמשתי יותר, הציפיות שלי נעשו פחות מציאותיות והביצוע שלי נעשה דל יותר, והפער הלך וגדל" (הספר הגדול, עמ' 163 )). כשלמדתי את פירושי ה"ספורנו" והרש"ר הירש לפסוק המובא כאן, תדהמה הכתה בי.
תמיד הבנתי, שזה פסוק שמספר משהו טוב על עם ישראל, שהתרבה באופן ניסי. אבל אותם פרשנים מסבירים, שכוונת הפסוק היא, שבני ישראל היו במדרגה נמוכה, כמו שרצים ("וישרצו"), ולכן גם הולידו ילדים רבים. הכמות היא קונטרסט לאיכות, וככל שהכמות רבה יותר, כך בדרך כלל האיכות נמוכה יותר. כשהייתי עמוק בתוך המחלה, עמוק בתוך מצרים, הייתי עושה המון דברים, יורה לכיוון הכיוונים, מתפרש להמון תחומים, מתחיל לכתוב המון ספרים או להלחין המון שירים מבלי לסיים אותם כראוי. כמובן שלא היה לי שום סדר יום. בהחלמה אני מבין שאני צריך לעשות פחות, אבל לעשות ממקום נכון. לוותר על הכמות האדירה, לוותר על ריבוי התחומים המטורף, ולהתמקד בעשיית הדבר הנכון הבא בצורה מיטבית. לשמור על סדר יום. לשים דברים בצד כדי ללכת לישון בזמן. בשבילי פיזור (כמות) הוא מחלה, ומיקוד (איכות) הוא החלמה.
אני יכול להיות ממוקד בצורה נכונה רק כתוצאה וכנגזרת ישירה של חיבור עם אלוקים. אז אולי העובדה שבני ישראל יצאו חמושים ממצרים ( 20% ), לא הייתה גרועה כל כך... יכול להיות שהם פשוט למדו להתמקד...

".