שלום לכולם!

מזמן לא כתבתי פה, שמח לחזור ולראות שהפורום התפתח כל כך!

רציתי לשאול, אני יודע על עצמי שההתמכרות הוציאה ממני הרבה מאוד רגשות(לאחר נפילות, ברגעי תובנות וכדו'), והרבה מאוד מהם באים לידי ביטוי על ידי שירים שאני כותב לעצמי...האם יש עוד חבר'ה שזה עוזר להם?

שלום חבר יקר!
שירים ודברים אחרים שכתבתי לפני התוכנית, לא עזרו לי להישאר נקי לאורך זמן. תמיד גם היה את השיר החדש ששמעתי (יש לי גם אובססיה למוסיקה), שיר מלא עומק, שהייתי בטוח שירים אותי. גם זה לא קרה.
מאז שאני בתוכנית, היצירה שכבתה קצת אחרי שנים של שימוש ודכדוך, חזרה קצת לחיים. היצירות שלי שהיו קשורות לעבודה בתכנית הצליחו לחבר אותי. קצת אחרי הצטרפותי לתכנית הלחנתי את "תפילת השלווה", וזה עזר לי מאוד להתחבר אליה, לדעת אותה בעל פה (טוב, זה לא כזה מסובך), ולכך שהיא מתנגנת לי ברקע פעמים רבות. כמו כן, המצאתי ראפ שבו אני מודה בחוסר אונים ופונה לאלוקים (קטע ממנו מופיע בסוף החתימה שלי), והייתי "טוחן" אותו בהתקפי תאווה וזה גם היה עוזר לי. אפילו מאוד מאוד.
אבל כאן חשוב לי להדגיש משהו. במידה מסוימת, גם אחרי שהגעתי לתוכנית הייתי בטוח שהיצירה תרומם אותי משפלות התאווה, והייתי עסוק ברעיון ליצור הרכב מוסיקלי של מכורים שייצרו יחד מתוך חיבור לתוכנית (תפילת השלווה לפני הופעה וכדו').
ולא היא. היום אני מבין יותר, שליצירה יש אמנם מקום, ואולי אפילו מקום חשוב, בתור תבלין, בתור משהו שמפיח רוח חיים ושמחה בהחלמה, אבל ההחלמה שלי לא יכולה לעמוד על כרעי תרנגולת שכאלה, מוסיקלית ככל שתהא (התרנגולת... ). אני צריך לעבוד את התוכנית. היצירה היא דבר נלווה.
ויחד עם זאת, מטבע הדברים, כאשר אני יותר משוחרר, אני מרגיש יותר טוב, ומעיינות היצירה יותר נפתחים אצלי. גם הכתיבה הרבה שאני עושה במסגרת עבודת התכנית ובפורום מלווה בהרבה יצירה, אבל קודם כל מדובר בתרופה.
כללו של דבר, עלי להתרכז בכך שאני חולה, ולא בכך שאני אמן. תוכנית ההחלמה היא רפואה בשבילי, יצירה לכשעצמה - לא.

אחי היקר!

לא התכוונתי בשאלתי שהיצירה תוכל לרפא אותי,

רק שאלתי אם יש עוד אנשים שחשים שההתמכרות (או ההחלמה) הוסיפה גוון מיוחד ליצירה שלהם...

אבל תודה רבה על התגובה 

בעבר היו לי תקופות... כאלו יפות וכאלו פחות. בתקופות היפות שלי הרגשתי שמשהו בי נעלם, זו היתה הכתיבה. התקופות היפות היו תקופות שפשוט לא היה זמן לעשות שטויות, היו ימים של מלא דברים בלו"ז מאוד צפוף. ותמיד הכתיבה היתה הדבר הזה שעוזר לי לחזור לשפיות בתוך כל הטירוף. במיוחד במצבים שבהם החלטתי "להתחיל מהתחלה" אחרי זמן של "טינוף" היתה לי כתיבה שוטפת, השיר פשוט יצא לי לדף.
אבל... לפני שהתחלתי את התכנית, (ואני חדש פה) הגעתי למצב שכבר הרבה זמן לא כתבתי, פשוט לא היה בא לי. אני מקווה שגם הניקיון הכתיבה תחזור כי היא נתנה לי כל כך הרבה!
בקיצור, הזדהיתי עם כל מילה אחי!
בהצלחה רבה בהמשך, אשמח לשמור איתך על קשר...

שמח לשמוע שעזרתי!

האמת שחתרתי למשהו אחר...מה דעתכם לפתוח איזשהו קטגוריה של העלאת יצירות שקשורות להתמכרות/להחלמה?

העליתי כמה שירים שלי לאתרים רגילים של שיתוף יצירות, וראיתי שגם התגובות לא כל כך הבינו על מה אני מדבר, וגם לפי הבנתי מי שלא מתמודד עם התמכרות לא יכול להבין את העוצמות...

ונראה לי שזו דרך נהדרת לשתף אחד את השני בחוויות שמשותפות להתמכרות...

אז מה אומרים?

מעניין
אצלי באופן אישי ככל שהתקדמתי בתכנית
היצירה דעכה
לפני שהגעתי לתכנית יכולתי להתפלש בתוך הרגשות הפנימיים שלי.  לשאוב הנאה מההנאה המזוכיסטית של פתיחת מוגלות הכאב והרחמים העצמיים, שרק נתנו לי עוד הרגשת שונות ומיוחדות.  וכל זה כיסה על רגשות הכאב האמיתי שאותו לא הייתי מסוגל לחוות.
היום כשאני מתחיל לחוות רגשות אמיתיים קשה לי עדיין לתת להם ביטוי אמיתי.

אני מרגיש שרוב המכורים מוכשרים/מוזיקליים.  ושמא רוב המוכשרים/מוזיקליים מכורים? 
האם יש קשר?

לטעמי יש. אחד המימדים של המחלה זה החלק הרוחני. אני כמה למשמעות לעומק להרמוניה לשלמות להדר לאלוהיות.
בפרוש אני יותר כמה לזה מאשר רוב האנשים הרגילים בעולם.
הרעב ובצמא הללו יוצרים אצלי חור שחור בנשמה. בטעות, נצרב לי בתודעה שהדרך להרגיע את הרעב הרוחני זה סקס. טעות. טועים. טעינו...

בהחלמה למדתי שמה שבאמת חיפשתי זה את הכוח העליון של הבריאה. ביקשתיו ולא מצאתיו...
כיום אני לומד איך לחפש במקום הנכון ואף למצוא את הדרך להשקיט את הרעב הרוחני.
ועל כל פנים, ברוב הזמן אני מבין שתעשיית הפונרו לא תשביע אותי באמת. מקסימום תטשטש לי את החושים לעוד כמה שעות. עוד קצר. עוד קריסת מערכות. עוד הורדה של שאלטר.. לא אקבל באמת שלמות או משמעות מהסרטוני יו טיוב שאני כה נואש אליהם.

תכלס,
אצלי ה"אמן" שבי כיסה על כל הבאגים. השתמשתי בזה בתור עלה תאנה למערומי.
הייתי נואש להיות מוצלח בכל תחום אפשרי, פשוט כדי שהערך העצמי שלי ישרוד.
אסירות תודה כיום הוא שורד גם בלי יצירות אומנות ושאר דברים מיוחדים שאני עשוי להתבלט בהם.
טוב לי יותר העור של עצמי כשאני בהחלמה.

וכמובן שכשהלב פתוח יש סיכוי טוב יותר למוזיקה פתוחה

מצטער,לא כל כך הבנתי...

אם אני מחלים אני צריך להפסיק לעשות דברים שאני אוהב,רק משום שפעם הם שרתו את המחלה?
ואם אני אוהב אותם גם במשך ההחלמה?רק בגלל שהיו נגועים בגועל הזה שכיסה את רוב המישורים בחיי צריך לחדול מהם?
נשמע כאילו בזמן ההחלמה רק צריך לשרוד.לצמצם את החיים למינימום הנדרש,רק שחס וחלילה המחלה לא תמצא לה איזה דרך להתפרץ חזרה לתוך החיים...