ואוו, הרבה זמן שלא כתבתי כאן כלום... לא כי אני לא רוצה, פשוט החיים מתגלגלים...
הפורום הזה טרם לי רבות ואני מקווה מאוד שאמשיך להסתובב בו במקום להיות במקומות שאני לא רוצה להיות בהם!

אז מה עבר עלי, זה הולך להיות ארוך... מי שלא רוצה לקרוא שלא יתחיל אבל זה הולך להיות מעניין:-)

הייתי בתוכנית לא מעט זמן, שנתיים, חוויתי חוויות טובות, גדולות ותהפוכות, קיבלתי המון!!!
היה לי תמיד קושי- המקום הזה שמשאיר אותך תמיד חולה... אני לא רוצה להיות חולה, לא בחרתי במודע להיות כזה, פשוט... ה' בחר כנראה...
מאז גיל 16 זה לא עובר לי, קשיים, נפילות, ייאוש, אכזבה, בכי, צום, תפילות, טבילות, כוונות... המון דברים, כלום, תמיד חוזרים לאותו זבל, אך בצורות שונות ובתקופות שונות.
ואז הגיע הגיל שאתה רוצה להתחיל לצאת, פתאום מגיע כוח ואתה שומר על עצמך הרבה זמן... לפחות שבעה חודשים... ואחרי ארבע חמש בנות שפגשת גילית שזה לא כל כך פשוט למצוא את הבחורה שתמיד חלמת עליה... ואולי גם ראית אותה בסרטים ובדימיונות המגעילים שלך... אויי אבא!!! תציל אותי!! העיניים נשרפות!!! הלב כואב!!! הנשמה זועקת!!
אנא ה' הושיעה נא!
ממשיכים כל הזמן הלאה... אי אפשר לעצור, החיים ממשיכים... אבל אתה כבר הרחק מאחור... תקוע, שקוע, טבוע... ביוון המצולות... רוצה שישיבו אותך משם אך לא מצליח, כל כך רוצה לחזור, להיות איש קדוש, טהור, עליון, חכם... ולא מגעיל, מאונן ומתבודד...
אבל שוב הכול חוזר, אחרי ששרדת עוד תקופה נקייה, ושוב דכאון...
נפילות... בלאגן שלם...
ואז מצליח שוב לעלות לדרך חדשה, רואים אופק חדש, רואים את ה', הולכים אל הצדיק, מקווים שהכול עבר, שיש כוחות, פוגשים בחורה מקסימה ומתחילים לרצות להתחתן סוף סוף...
ואז... בום טרח... מגלים כמה הקשר קשה, לא כמו שחשבת... היא צריכה זמן ואתה, לך קשה עם זה... מה הבעיה? למה אי אפשר להתחתן כבר? די....!!!
ו....נפילה.... ועוד אחת... וזה לא נגמר... ואתה לא יודע איפה לשים את עצמך... אתה מתוסכל מעצמך... מה עכשיו? מה הלאה? אבא!!!! לאן?!
אתה יודע שאם תספר הכול יגמר... הקושי אוכל אותך מבפנים ומבחוץ... מקרסם את כל השמחה שהייתה לך וגורמת לך להיות שד מהלך שמחייך לכולם רק כדי שיחשבו שהכול בסדר...
אבל כששואלים אותך מה המצב? אתה מת לענות- על הפרצוף!!!
מרגיש שאין אף אחד שיכול לעזור לך עכשיו, ההחלטה בידיים שלך... אבל אין כוח!
אבא הוא המוצא היחיד, הוא יודע מה עובר עלי, הוא מקבל אותי גם ככה! אז למה אני לא שמח, למה ממשיך להיות קשה לי? למה לאדם כל כך קשה לצאת מהמחשבות שהוא שקוע בהם...?
יש עוד המון מה לכתוב, אבל זה התחושות...
בחורה מקסימה, אבל... מכירים את המשחק הזה... אז אצלי זה לא משחק... :-(
לכולנו יש צדדים שונים, האם אנחנו יודעים לקבל את עצמנו?
רק אחרי שאקבל את עצמי אוכל לקבל את השני!
אז אבא... תן לי להצליח לקבל את מי שאני... ואולי כך לחזור לעצמי.