אחרי יותר משלש שנים של מודעות עצמית במשקפי התכנית למדתי להבין שפגם האופי המרכזי של הוא הפחד. ילדים קטנים נוטים לחשוב שפחד היא נטייה של ילדים קטנים... ככל שאנו הולכים וגדלים הפחד לא עוזב אותנו, הוא רק הולך ומסתתר עמוק יותר באישיותנו. אנחנו לומדים לשחק טוב יותר ולשכנע את כולם ואת עצמנו שאנחנו למעשה לא פוחדים ממש. הכחשה זו גורמת
לתגובות שונות ומשונות בתוך הנפש ומחוצה לה כדי לכסות על הפחד.

אני  מגלה כמעט כל יום משהו חדש על המניעים הנסתרים שלי הקשורים רובם ככולם לפחד. יש לי למשל צורך נואש כמעט להיות נחמד לכל מי שבסביבתי. פעם חשבתי שאני איש נורא סימפטי. שיש לי אופי כזה נחמד. למה לא בעצם? הבעיה התעוררה כאשר פתאום הפכתי לאיש מאד לא נעים דווקא כלפי האנשים שהייתי אמור הכי לאהוב. כמו למשל אשתי וילדי. וכאן משהו לא הסתדר לי. אם אני באמת כל כך מקסים למה זה לא עובד בכל מקום? כיצד זה דווקא במקומות שאני רוצה להיות טוב זה לא תמיד מצליח?

מסתבר שהנחמדות אינה ממש תכונה אמיתית באישיותי. היא סך הכל סוג של מניפולציה מתוחכמת כדי להרגיע את הפחדים שלי. זה עובד בערך כך: ככל שאני מחובר פחות למי שאני יש לי צורך אובססיבי להיראות טוב אצל אחרים. הסיבה היא די פשוטה, אם אני אינני אני אלא מה שאחרים חושבים עלי. די ברור שהמגרש בו אני משחק כל הזמן הוא הראש של אחרים. זו הסיבה שכל הזמן אני חושב מה הם חושבים עלי ופועל בהתאם.  ברובד עמוק יותר זהו הפחד בכבודו ובעצמו. לפחד כל הזמן מה האחר חושב ויחשוב עלי ולהגיב בהתאם. סוג של עבדות מרצון.

אמרה עממית אומרת שצריך להיות מאד מוכשר כדי להיות שקרן מקצועי. צריך לזכור טוב מה אמרת למי כדי לא להפוך לבדיחה. כך גם בכל הקשור לאומנות הפחד והריצוי. כשאני לא פועל באופן טבעי אלא בהתאם לאחרים, כאבי הראש הם רק שאלה של זמן. צריך המווון כח כדי לשרוד חיים שכאלה.

הפחד הוא רב אנפין. אני יכול להיות נחמד למישהו כדי שההוא יחשוב עלי באופן חיובי. אני יכול באותה מידה לכעוס עליו בשל הפחד שמא אם אהיה נחמד אליו מדי תתערער הסמכות שלי מולו, ואני יכול שוב להתנחמד אליו אחרי שכעסתי כדי לרצות ולפייס אותו שוב כי מי יודע מה הוא עוד יעשה לי בגלל שכעסתי עליו, חיים שכאלו...

למדתי עד היום שהפתרון הסביר ביותר לפלונטר הזה הוא להתנהל בכל רגע נתון בהתאם למה שעלי לעשות באמת ולא מתוך מניעי הפחד. כך גדלים הסיכויים שלא אתרסק מקיצוניות אחת לשניה. כשהמניעים נכונים אובייקטיבית עד כמה שניתן אני שלם ושלו בכל דבר שאעשה. כך לא אתרסק מכל ביקורת חיצונית. ככל שאני תלוי פחות בסביבה החיצונית ופועל ממניעים פנימיים עולמי הפנימי חשוף פחות לזעזועים. כך אני נתון פחות לסחיטה באיומים של הפחד.

תודה על הדברים המחכימים,

מקווה לזהות את הצרכים והמעשים שנובעים אצלי מתוך פחד.

"אדם" חזרת לשיגרה,, ב"ה !

מאוד התחברתי,למרות שאינני אוחז שם בכלל,
[בכלל לאחרונה אני די נאבד בתוכנית הענקית הזאת שאמורה/רוצה למוטט לי את כל מה שחשבתי ובניתי כל החיים "הקצרים" בהם שהיתי פה בעולם,כאילו מה שחשבת עד היום זה חשיבה חולנית,מוטעית,[b]פחד[/b]נית,ברחנית,,, זה לא היה אתה האמיתי הבכלל,,, אז מי אני כן ??? רבותי  נ א ב ד ה  לי זהותי האישית, תוכלו לעזור בבקשה ????]
את התשובה לבעיה לא כ"כ הבנתי כמו הקטע הזה "למדתי עד היום שהפתרון הסביר ביותר לפלונטר הזה הוא להתנהל בכל רגע נתון בהתאם למה שעלי לעשות באמת ולא מתוך מניעי הפחד."  מילים מדי נמלצות בשבילי,, תפשיט את זה למילים של המון העם כמוני,,

עכ"פ[גמרתי לתת ביקורת,,]
תודה !!

אוהבים יסודו
מי שמאמין לא מפחד

תודה לייביש ותודה זיו.

אריאל היקר,
מזדהה מאד עם התחושות שלך. בעיקר עם הפחד... כן הפחד מפני תזוזות באישיותי. גם אני חוויתי סוג של זעזוע פנימי יחד עם ההיכרות של התכנית. היה הלם די טוטלי להרגיש כאילו כל מה שידעתי והיכרתי עד היום קורס בקול רעש גדול. הדהימה אותי המחשבה כאילו שנים רבות של תפיסת עולם בקשר לתאווה היו טעות מצערת.

במבט מיושב ורגוע יותר אני יכול לומר לך שאישיותך לא אבדה. היא ממשיכה להתקיים רק שאתה מארגן את הדברים מחדש. אל תסתכל על כל מי שאתה ככישלון אלא כתוספת ובניה נוספת לאישיותך. לפעמים העובדה שאנחנו מגיעים מרקע חרדי חזק כל כך יכולה לגרום לפחד מהתפרקות רוחנית. סוג של הלם תרבותי לכאורה. נדמה לי שאין צורך ללכת עם זה רחוק כל כך. אפשר בהחלט להישאר היכן שנמצאים כמאמר הכתוב "מקומך אל תנח" ויחד עם זה להתקדם בתכנית. אין שום סתירה בתובנה שאנחנו חולים וצריכים עזרה מקצועית לבין שאר האמונות והדעות שלנו.

למדתי שהמושג "רק להיום" נאמר על הכל כולל הכל. נורא מפחיד לחשוב בצורה דרמטית - אפוקליפטית מה יהיה. כאילו ברגע זה אני אמור לתכנן ולפתור את כל מה שהיה ואת כל מה שיהיה. זה מכניס לתוך פחדים וחוסר ביטחון. במקום זה הרבה יותר נעים ומועיל לחשוב מה אני צריך לעשות ממש ברגע זה ולכל היותר ביום הזה. זה יוריד ממך המון פחדים וחוסר אונים על מה ומי שאתה.

העובדה שאני מבין היום הרבה יותר דברים על אישיותי לא אומרת שנאבדה לי זהותי האישית. אם זהותי האישית היא של מאונן וצופה בפורנו סדרתי אני בהחלט שמח על כך שהיא נאבדה. (לצערי זה יחזור מאד מהר אם לא אעשה את הפעולות הנכונות) אנחנו אנשים הנוטים לדרמות למרות שהמון פעמים הדרמות הן פרי דמיוננו ואין להן אחיזה במציאות.

חזק חזק איש יקר ונתחזק. המשך בדרך ועוד יבואו ימים של שלווה ורוגע.
אוהבים!

מקסים. תודה. יש מצב שניתן לומר - מי שמפסיק לפחד אוהב...

תודה אדם יסודו. הארת לי נקודות רבות בפחדים שלי שאצטרך לחשוב עליהם.

עולות לי מלא שאלות בראש - התייחסת בעיקר לפחד כלפי אנשים אחרים, אבל האם אין מצב שפחדים כאלו הם מוצדקים (לפחד מהבוס כדי שאוכל למלא את עבודתי על הצד היותר טוב? אולי פחד זה מילה חזקה מדי בשביל הרגשה מול מעסיק...) האם אין מקום קודם לקבל את עצמי על זה שאני מפחד מכל כך הרבה דברים, לפני שמתחילים "להתנהל בכל רגע נתון בהתאם למה שעלי לעשות באמת ולא מתוך מניעי הפחד"? ז"א אנחנו הרגלנו את הראש שלנו לעבוד ע"פ קשת הפחדים במשך כ"כ הרבה זמן - האם לא צריך להיות תהליך בדרך? (כמו שקורה אם התאווה, הראש שלי מתוכנת ללכת היישר אליה, וייקח לי זמן להתרגל לא לפנות אליו ישירות והתוכנית נותנת לי גם כלים לעשות את השינוי ההתנהגותי הזה. האם זה כך גם בזירת הפחדים?)

סליחה על בליל המחשבות הזה. בכל מקרה תודה על הדברים! ;D

שלומקה יקר.

כל תכונה בנפש, גם אלו הנחשבות לכאורה כרעות, יש להן שימוש חיובי, כך גם הפחד. הוא יכול להיות גורם להתנהלות זהירה יותר ולהיות לתועלת בהמון מישורים. השאלה היא האם אני משתמש בו ככלי לעזרה חיובית או שהוא מנהל ומשתק אותי. רק אם אצליח לקבל את עצמי כפי שאני ולדעת שאני סובל מפחד משתק לפעמים. רק אז יש סיכוי שאצליח לעשות עם זה משהו. כמו למשל להבין שרגשות אינן עובדות ולא ממש בטוח שמה שאני מרגיש זו המציאות האובייקטיבית.

ממש כמו מול התאווה כך גם מול הפחד, כל מה שחוסם לי את הראות קדימה מסוכן עבורי מאד. אני חייב לקחת במצב שכזה צעד אחורה ולחשוב בעזרת מישהו חיצוני נוסף על מה שאני מרגיש. להגיד לך שאני מחזיק שם? ממש לא. יש לי המווון דרך לעשות. אבל עם כל הקושי קל לי יותר עם תובנות אלו שלפעמים גם עובדות.