חייב להיות..

אצלי הירידה בדת היא יחסית קטנה לפי דעתי, בשלב הזה של הדרך.
אבל אני יודע שהוותיקים אומרים שבד"כ יש ירידה בתחילת התוכנית, ואחרי תקופת החלמה רצינית - ההחזקה בדת נהית רק חזקה יותר. זה משתנה מאדם לאדם - ואני מכיר גם חברים שלא הרגישו שיש להם ירידה בדת. גם זה קורה...

אני בהחלט מכיר. אבל צריך לשים לב שגם כשיש ירידה בדת היא קורית בדרך כלל מהסיבות ה"נכונות". כלומר אדם מתחיל להיות כנה עם עצמו ועם אלקים, וכל מיני דברים שהוא עשה עד היום כמצוות אנשים מלומדה או כדי לרצות את אלקים האכזר שהוא דמיין לעצמו - עכשיו מאבדים את טעמם, והוא עסוק בלבנות בסיס חדש לכל מערכת היחסים עם ה'.

כן. נראה לי (האדם יראה לעיניים).
למאי נפקא מינה?

שלום.
אני מכיר מספר אנשים, לעתים קרובות זה עניין של זמן.

נדמה לי שהשאלה צריכה להישאל כך: האם מישהו מכיר אדם שלא הייתה לו ירידה בדת בעקבות הנפילות לתאווה?
על שאלה זו התשובה די ברורה, לאו מוחלט! כמו כל דבר בחיים יש לבדוק את הדברים בצורה יחסית. לא היה משהו שווה ערך לנזק הרוחני שנגרם לי בגלל התאווה. היא פירקה אותי לגורמים ועצרה כל אפשרות ודרך כמעט להתקדם ברוחניות. הירידה הרוחנית אם הייתה כזו בשל התכנית היא מזערית לעומת התועלת הרוחנית והיציבות שנותנת התכנית.

סליחה על הבוטות, אבל לדעתי הדיון הזה הזוי. מדובר כאן בעסק רציני של חיים ומוות, ומה שמעניין אותנו זה האם מישהו הפסיק להתפלל במנין.

רק להזכירכם, בשבת הקודמת בחור חרדי צעיר תלה את עצמו עם הגרטל (בעברית זה נקרא "התאבד") בגלל שלא יכל להתמודד עם הקשיים ולא היה לו עם מי לדבר. אז אם יש מישהו שחושב שעדיף לא לוותר על הגרטל אבל בסוף להשתמש בו על הצוואר במקום באמצע הגוף - שיהיה לו לבריאות. אני לא מוכן לקחת חלק בדיונים האלו.

אני לא רוצה למות, לא רוצה לאמלל את אשתי והלדים שלי (גם אם אשאר בחיים), ואם המחיר הוא שיש לי ירידה בדת - אז זה מחיר שאני משלם בשמחה רבה ובכלל לא מתוך חוסר ברירה.

תודה על הבוטות.  :D ;D

אני לא מבין מדוע אמורה להיות ירידה בדת

עיין בדברי הד"ר ודפח"ח וד"ל

תודה לכל מי שהגיב, ואני שמח לשמוע שיש כאלו שלא היתה להם ירידה רוחנית..
בכל אופן אני מתחבר למה שאמרת דוקטור..
אמנם,סוד הכניעה, נראה לי שלא הבנת אותי.
השאלה לא נשאלה כדי לדעת אם להתחיל תהליך או לא מחשש לירידה בדת.
אלא פשוט סיקרן אותי לדעת אם אני חייב לחוות תחושות ירידה במהלך התוכנית.
לגבי אותו חסיד כואב לי עליו, ואני לא מבין בחשבונות שמיים, ולכן לא אסיק מכך מסקנות לגבי אלוקים, וגם אם התהליך מלווה בירידה , לענ"ד הירידה צריכה להיות כשאני מבין שה' לצידי בירידה, וממילא הפעולות שאפעל כמו "להתפלל במניין" או לא.. יהיו לא מתוך יאוש מה' ואיך שהוא לא עזר לי עד עכשיו וכאילו מצאתי דרך חדשה עכשיו בלעדיו, ושלא יפריע לי ח"ו, אלא מתוך הבנה שהייתי צריך לעבור את מה שעברתי ועכשיו ה' מאיר לי דרך חדשה ללכת בה.
ולכן חשובה פה האמונה, וכל המשתמע ממנה.

טוב, אז אני לא מכיר אף אחד שלא היתה לו ירידה בדת, ולמרות שזה לא ראיה לכלום, אבל עבורי זה הגיוני לחלוטין.

ורק התייחסות לנקודה שלך לגבי איך צריכה להיות הירידה, אז החוייה האישית שלי היא שונה, ואני מבין שמה ש"צריך להיות" הוא לא בהכרח מה שיש במציאות, וההבדל בין הרצוי למצוי הוא גדול מאוד.

אני לא הרבה זמן בתכנית, אבל בזמן שאני כאן הספקתי לעבור כל כך הרבה שינויים ביחס שלי לדת ולאלוקים (כן, זה עם ק'), שלא מתאים לי לכתוב דברים בביטחון כאילו אני מבין משהו מהחיים שלי.

לאלוהים יש תכנית עבורי ואני מקבל אותה לחלוטין, עם העליות ועם הירידות, עם ההתקדמויות ועם החזרות לאחור, הן בנוגע לחיי האישיים, הן בנוגע לחיי הזוגיות שלי והן בנוגע ליחסי דת ומדינה, סליחה יחסי דת ותכנית. קבלה היא המפתח לכל הבעיות שלי כיום, וזה כולל גם את הבעיות הדתיות שלי. אני לא מנסה להילחם בזה אלא לקבל את העובדה שגם זה רצון האלוקים.

אני חושב שלא מדובר כאן בירידה בדת. אולי מדובר קצת בחסרון של הנקיפות מצפון המוכרות לנו כ"כ. וכשקצת מתבוננים מבינים שמעולם הנקיפות מצפון האלו לא עשו לנו טוב אלא רק הורידו אותנו יותר כי כשיש נקיפות מצפון צריך לכסות אותם עם משהו ואצלנו זה התאוה.
התוכנית מלמדת אותנו לקבל את עצמנו כמו שאנחנו ועם זה לפעול. לא להרגיש אשמים בכל מיני דברים שקורים, לא להרגיש הרשעים במשפחה/בשכונה/בבית הכנסת אלא להתקדם ולהתמודד עם כל הקשיים.
זה מה שאני מרגיש על עצמי, ולסיום נראה לי שנהיה לי קשר יותר טוב עם אלוקים.