כבר מגיל קטן היו לי המון נפילות חלק גדול מהם היו עם המון כאב ,סבל ,אשמה ,הלקאה עצמית ועוד... ככל שעבר הזמן ההתעסקות שלי סביב התאווה דרשה ולקחה ממני יותר זמן אבל בגיל הצעיר שלי מה שקרה זה שהתבזבז מהיום שלי כמה שעות ואחרי הנפילה אפשר להתחיל מההתחלה.
אחד הדברים שעזרו לי להבין שזה לא רק כמה שעות שהתבזבזו לי זה היה להסתכל ולדמיין מבוגרים יותר או אותי כמבוגר ולראות איך הם או אני ממשיכים בשימוש בתאווה ומה הם ההשלכות במצב הזה ההשלכות שאני דמיינתי הם היו שבדרך כלל זמן שגדל וגדל בהתעסקות בתאווה הולך לפח , וכתוצאה מכך קשה מאוד להתפרנס להגשים חלומות דמיינתי איך אוכל להקים משפחה הרי הכרתי את עצמי כבר מאז, שאני לא יציב מצבי רוח משתנים אני יום אחד בדיכאון יום אחד שמח רוב הזמן סגור בתוך עצמי,איך ומה אני יקרין כלפי חוץ לילדים לאשה אני לא רוצה שגם הם יסבלו ובנוסף בגיל הצעיר שהייתי בו לא הצלחתי לעשות את מה שאני רוצה כל הזמן כי התאווה דרשה כל הזמן אז מה יהיה בעתיד .
אחרי נפילות הייתי מתקשר לחבר מסוים מהתכנית והוא אמר לי, זה יפה שאתה מתקשר לחברים מידי פעם , שאתה מתקשר לחברים אחרי נפילות בנוסף מידי פעם אתה עושה פעולות ותכנית, אבל במצב הזה אתה לא תחלים וככה הוא אמר לי אתה צריך לקחת אחריות על החיים שלך האמת כואבת, אתה יכול לברוח מהאמת אבל ככל שתברח מהאמת האמת הכואבת תגדל ותגדל , אחרי השיחה הזאת הבנתי והפנמתי שאף אחד לא יעשה את הפעולות והתכנית בשבילי לא ההורים ולא חברים מהתכנית ,בגיל הזה דאגו לי ההורים ואפשר לגיד שלא הייתה לי עצמאות מוחלטת כמו של מבוגר ,ולא הייתה לי מנטליות של אדם עצמאי לגמרי ,הבנתי שאני צריך לקחת אחריות בגיל הנערות מה שרוב הנוער בגיל הזה לא עושים לגמרי, היה לי קשה לעמוד מול עובדה זו . הבנתי שאם אני רוצה להחלים ובאמת לחיות, אני צריך להפסיק לרצות להפסיק להשתמש בתאווה אני חייב לוותר לגמרי, וחייב לעשות את הפעולות והצעדים שכוללים כתיבת בוקר להתקשר לחברים לוותר על סרטים ועל המחשב ועל עוד המון דברים, ללכת לקבוצות להתקדם בצעדים עם הספונסר כי אף אחד לא יעשה את זה בשבילי כשהפנמתי את זה הדלת של ההחלמה נפתחה .הייתי צריך גם להבין ולהפנים שרק להיום למשך כל החיים שלי התאווה היא לא אופציה בשבילי התאווה זה לא משחק כמו שאש הוא לא משחק כך גם התאווה ,תאווה בשבילי פירושו הסוף שלי כי אם אלגם מהתאווה הלגימה הזאת תיקח עוד לגימה והלגימה הזאת תיקח עוד לגימה ואני לא יודע איפה אני אמצע את עצמי .חבר אמר לי אתה לא צריך להגיע לאן שחברים אחרים הגיעו אתה לא צריך להגיע לתהום שלהם בשביל לעלות על דרך אתה יכול להסתכל על הסבל שהם עברו ואל הסבל והכאב שאתה עברתה ולהגיד שזה התהום שלך כי תמיד אפשר לחפור תהום יותר עמוק ושזה לא נגמר הבנתי שמספיק שאני יראה כמה כאב לי שם כמה זה עשה לי רע כמה זה שקר כמה שזה הורג אותי חלק מי זה דרך הכתיבה בצעד הראשון וכך להבין שרק להיום התאווה היא לא אופציה ואם אני רוצה להחלים אני חייב לעשות הכל בשביל ההחלמה .בסוף הספר הלבן אני לא זוכר את זה במדויק אבל כתוב משהו כמו עשה את הצעדים כאילו הכל תלוי בצעדים ותאמין באלוקים כאלו הכל תלוי באלוקים.
באסירות תודה לאלוקים ונגד כל הסיכויים אני נקי היום במשך668 יום רק להיום.
שיהיה יום נקי מפוכח ומחלים.
חיים חדשים.
