שלום חברים

אחרי 40 יום של נקיות ופיכחון אלוקים נותן לי לראות את הדברים בהתבוננות מעמיקה יותר.

הגעתי לפורום לפני כשלוש שנים ו-3 חודשים.
אחרי זמן קצר החלטתי ללכת על תכנית 12 הצעדים, כי שוכנעתי שגם אני מכור.
לא הכרתי בכך אחרי הנפילה האחרונה שלפני כניסתי לכאן וגם כשקראתי את הפוסטים שנכתבו כאן אז אמרתי לעצמי שאני לא כזה - הם החולים, אני רחוק מכך.
אך אחרי הכל שוכנעתי שגם אני מכור ובעיקר שהתכנית הזו תפתור לי עוד בעיות בחיים כמו שלום בית ועוד, אז עליתי לרכבת.

התחלתי בהימנעות והתנתקתי מכל אתרי הפורנו והתאווה וממבטים ברחוב, הצטרפתי לחברותא במפגשים טלפוניים וחיים והתחלתי לספור ניקיון.
זה התברר לי כמשהו מאוד קל ומבלי ששמתי לב הגעתי ל-90 יום, לשנה, לשנתיים ולשלוש.

לא התאבדתי על התכנית כי לא היה לי על מה.
לא סבלתי בתאווה קודם ולא חוויתי קשיים בהחלמה.
בעיקר לא חוויתי את ההקבלה של תכנית של אלכוהוליסטים אנונימיים כפי שמתוארת בספר הגדול.

ואז הגיעו הקשיים שהובילו אותי למעידות ואח"כ גם לנפילות.

הדרך שלי להחלמה טובה יותר הגיעה קודם כל מהכנות האישית שהתחלתי לחוות מלפני כארבעה חודשים.
התחלתי לראות מה באמת קורה איתי ומה באמת אני מרגיש וחווה.

ואז הגיעו הנפילות שכבר קיבלתי אותן כנפילות ולא ניסיתי להסתיר אותן.
אך הפעם זה היה חזק יותר מאי פעם.
יומיים ראשונים בכלל לא רציתי להפסיק להשתמש וכמעט וחציתי את גבול המסך.
אחריהם ניקיון של 4 ימים ונפילה ועוד ניקיון של שבוע ונפילה ועוד ניקיון של שבוע ונפילה
(הנפילה האחרונה).

עכשיו באמת הרגשתי את הכאב.
לא רק הכאב שגרמתי לקרובים אלי, אלא כאב אמיתי שגרמתי לעצמי.
הרגשות של בידוד, הרחקה, ריקנות, ניתוק וללכת לאיבוד בתוך עצמי היו מנת חלקי וזה קרע אותי מבפנים.

עכשיו באמת הרגשתי את האובססיה ואת האלרגיה.
לא יכול שלא להסתכל ברחוב, לא יכול לא לגעת בעצמי בלילה ובעיקר לא יכול להיות באינטימיות עם אשתי מבלי לפעול על התאווה.

עכשיו באמת הרגשתי את הכאב, האובססיה והאלרגיה כפי שמתוארת בספר הגדול.
עכשיו הרגשתי כמו אלכוהוליסט אמיתי, כמו שיכור מין.

מה שעזר לי זה לראות את התאווה כאלכוהול ולעשות את מה שהספר הגדול מציע לי רק במקום על אלכוהול - על תאווה.

הבנתי שמה שגורם לאלרגיה ולאובססיה זו הלגימה הראשונה.
אצלי הלגימה הראשונה - זה המבט הראשון במושאת תאווה שבאותו מבט אני פשוט מחליט "ללגום" אותה, לא רק להביט, אלא ממש "ללגום" אותה לתוכי.
זו גם המחשבה הראשונה או הפנטזיה הראשונה.

הבנתי שהמחשבה שאני יכול להרשות לעצמי ללגום - היא המחשבה שתגרום לי בסופו של דבר ללגום והיא זו שתפעיל את האלרגיה ואז אכנס שוב לאובססיה.
וכל יום מחדש החלטתי שאני מכניע את המחשבה הזו ואת כל הלגימות של אותו היום לאלוקים, לא רק מוסר, אלא ממש מכניע (מוסר לו מתוך כניעה).

כך עשיתי גם עם הקשיים והמצבים הנפשיים - רגשיים שהיו תמיד גורמים לי לבריחה ובסופו של דבר גורמים לי לפעול על המחשבה שאני יכול להרשות לעצמי ללגום.
החלטתי בכל קושי לעצמו שאני עושה הכל חוץ מלברוח וללגום, אבל הכל.

וכך כל יום ביומו - רק להיום, נכנעתי והכנעתי לאלוקים את כל המחשבות ה"אובדניות" שאני יכול ללגום כמו ג'נטלמן.

עד שיום אחד התעוררתי ללא אובססיה.
האלרגיה נמוגה.
"האלכוהול" התפוגג מדמי (או ממוחי?).
כבר אין לי אובססיה מטורפת, כפי שהייתה מקודם, לגעת בעצמי.
אני יכול להיות באינטימיות עם אשתי ואפילו קרוב מאוד אליה מבלי לחשוב על לגימה.
היא יכולה לומר לי מה שבא לה, מבלי שזה יזרוק אותי לתאווה, כפי שזה קרה מקודם.

זה לא אומר שהתאווה נעלמה מחיי.
היא עדיין חלק ממני.
אך רק להיום אני יכול להחליט לוותר עליה ולהכניע אותה לאלוקים.

זה עובד, זה באמת עובד.

וואו!
תודה רבה רבה !!
מאוד נהנתי!

ממש תודה. קיבלתי הרבה.
האם לדעתך היית יכול להגיע למשבצת של היום בלי הנפילות שאחרי התוכנית?
אם כן, מה היית צריך לעשות לשם כך?
אני שואל כי זה מאוד רלוונטי בשבילי.

הספונסר שלי פעם אמר לי שיש למכורים בעיה - הם לא מוכנים ללמוד מנסיון של אחרים שסובלים. אני מרגיש את זה על עצמי ומזכיר לעצמי את זה כל פעם שחבר אומר לי משפט כמו - "אם לא טוב לך, תשתמש ותגיד לי אם זה שווה את זה".
אני מנסה לזכור את הכאב שלי ולשמוע את הכאב אצל אחרים. לפעמים זה עוזר.

תודה על התגובות.

טהרני היקר,
אנסה להסביר יותר ואני מקווה שזה יענה לך ואולי אף יועיל לאחרים.

באופן כללי הדבר העיקרי שהשתנה אצלי זו הכנות האישית והיכולת לראות את עצמי כפי שאני באמת מרגיש וחווה.
איני יודע אם הייתי יכול להגיע להחלמה אמיתית ללא הדבר הזה.

הציטוט הבא מדבר על זה:



בהקשר של הצעד הראשון השתנו אצלי שני דברים:
1. הקרקעית - הפעם באמת פגעתי בקרקעית ולכן באמת כאב לי.

2. "הלגימה הראשונה" - היום אני מבין שאני צריך להמחיש לעצמי את ה"בקבוק" שלי.
אני צריך שתהיה לו צורה, צבע, טמפרטורה וריח.
אני צריך גם להמחיש לעצמי את הפעולות בדרך ללגימה: לקיחת הבקבוק, פתיחת הפקק ולגימת המשקה.
כשאני לא עושה זאת קשה לי מאוד לקלוט בכלל שאני לוגם ומבלי לשים לב אני יכול למצוא את עצמי "שותה את כל הבקבוק".
אצלי הלגימות הן במבט ובמחשבה. הרי מותר לי לחשוב ומותר לי להביט.
כדי להבין מה ההבדל בין להביט או לחשוב ובין "ללגום" אני חייב כיום להמחיש לעצמי את "הלגימה".
כיום כשאני רואה מושאת תאווה ברחוב אני שואל את עצמי: "ללגום או לא ללגום?".
אני נזכר בסבל ובכאב ורק להיום אני אומר לעצמי: "אני לא רוצה ללגום, אני לא רוצה ללגום, אלוקים בבקשה תעזור לי לא ללגום".

האם יכולתי לעשות זאת לפני שלוש שנים, ייתכן שכן.
רק אלוקים יודע ושום דבר בעולמו לא קורה בטעות.

בהחלמה

תודה שמואל,

מאוד התחברתי לדברים,

גם אני הייתי נקי קרוב לחודשיים וחשבתי שאני יכול ללא ספונסר והצעדים,
ונוכחתי בדרך הקשה כי ההתמכרות גדולה ממני

תודה שמואל!
אכן דברים חשובים מאוד
אני מרגיש שזה תרם לי בע"ה.